"להרים את הרגלים",
כשסוניה מטאטאה
היא מטאטאה לי את החשק
להיות גדולה.
והחשק נסוג ובמקומו מתפשטת
חמימות של קוביות שנשכחו בשמש.
"לא צריך לגדול" אני אומרת לשי,
"אנחנו נישאר בפינת הבובות".
יכבו את האור ואלחש לך סוד,
תן לי בוקס בבטן ואני אצעק "עוד".
מבטיחה לא להלשין.
(הבטחה של ילדים:
יש לה ריח של גואש
וטעם של תותים).
כשהגן נאפף בצל ובדממה,
וסוניה העוזרת מסיימת את יומה,
אני רואה אותך יורד מהרכבת
לבוש כמו שצריך,
משקפים על הראש.
מביטה מהצד, חושבת שאוהבת
שומעת את סוניה סופרת עד שלוש.