הוא מוצא את פארן יושבת נחה על מעקה ביתה, לצידה מתנמנמת
כהרגלה, כלבת השמירה. לוסי מלטפת את פרוותה, ובעניים תוהות,
גדולות מביטה לעברו. הוא אינו מחנה מכוניתו בקרבת הבית.
נושק לבתו, שכעת כבר קמה ממקומה ונראה היה כי היא מרימה דבר מה
יחד אתה בקומה.  מחייכת חיוך נימוסי לעברו, וכהרגלה מזמינה
אותו להיכנס ולשתות כוס תה חם.
הם מעדיפים לשתות את התה בחוץ, היא מוציאה קנקן תה, מניחה אותו
לידו.
"איך את מרגישה?" שואל.
"אני בסדר, ניקיתי קצת היום."
שניהם שותקים, דממה מסביב.    
לפתע מרים קולו, תוך השתמשות במפתח האסור:
"אני לא מבין פארן, למה את שומרת את התינוק? מדוע את סובלת,
מייסרת את נשמתך בשקט? מדוע זה התרחקת ממני לאחר מה שקרה? אני
מבין שהיית צריכה מעט זמן לעצמך, וקיבלת אותו. אבל פארן, את
הבת שלי, בשרי ודמי. אני יודע שלא תפקדתי כאב אידיאלי, אפילו
לא התקרבתי לכך. אבל אני פה עכשיו-"  היא עוצרת אותו בהינף יד,
"לא, אתה לא מבין ואתה לא יכול להבין," אומרת בתקיפות.
"אני-" הוא מנסה להגיב אך היא מפסיקה אותו שוב    
"לא, ובזה זה נגמר!"
"זה לא נגמר, פארן, זה לא נגמר, זה רק מתחיל," מתפרץ, "את
חושבת שאני לא יודע מזה אונס רק בגלל שאני גבר? את חושבת שאני
לא מסוגל לתאר-"
   "אתה יכול לתאר, בוודאי שאתה יכול לתאר, הרי אתה חווית
אותו בעצמך, רק שאתה לא היית הנאנס". היא תוקפת אותו על ימין
ועל שמאל, מעל ואף מתחת לחגורה. הוא אינו יודע כיצד להגיב לה.
נעצר המום, מנסה להבין מה עובר לבתו בראש. בשרו ודמו.
   "אולי זה לא היה לגמרי לא מרצונה, ניק," היא ממשיכה "אבל
לבטח יכולת לראות שהיא אינה בטוחה בעצמה, שהיא אינה מעונינת
בדיוק באותו הדבר שאתה מעוניין.   אתה רוצה לדעת מזה אונס? אתה
רוצה לדעת איך הצד של הנאנס מרגיש? בסדר ניק." היא עוצרת,
שותקת דקות אחדות, הוא מביט בה נדהם.
- האם גם בתו רואה אותו כך? האם כך הוא נראה בפני כל העולם
כעת?
שתי גומותיה של פארן משלימות חיוך, שמקריב את הצבעים לכיוון
הדאגה המתגברת והולכת בלבו.
שתי ענייה מסגירות את אשר ניפחה עמוק בתוכה, בעוד הנטל- הוא
הולך להתפרץ. הוא כבר גדול מידי משהחשיבה. אך איה תפרוק? ואם
לא תשתוק- הוא ידע והוא לא יבין.
והמחיר-  הוא ממשיך להכביד על מצפונה, הסופר את השניות,
שחולפות עד שתשבר מעול ההצטברות.
היא ממשיכה, כמעט לוחשת. הוא אינו אומר דבר. גם לא מבקש ממנה
שתגביר את קולה.  
"את מתקשרת עם הדמיון שהולך ונעשה מתוק יותר, נעים יותר, רך
יותר." חיוכה נעלם משפתיה באיטיות נראית לעיניו.  "אין כאב,
אין התחדשויות. אין פינויי פתע עוינים, ואין כל שמץ קל לרגשות
מהצד השני שנוכח אתך בחוויה. את נכנסת עמוק יותר בהנאת מלכים,
מושלמת אך פגומה, לדבש הגורע ממנה את ההזדמנות להביט לעבר השני
ללא מכשול מסתיר או מטשטש.  מבעד לאדום, הבוהק עד צריבה, יש
תככים.  את נועצת מבטך בתככים מבלי למצמץ, מבלי לדמוע. מענה את
עצמך ומסתירה את תחושותיך השוקדות.      מאופקת - דורשת מגופך,
שלא להגיב כלל כשם איננו. גדרות טייל ארוכות, מונעות מהשיטפון
הקרב לבוא את הכניסה למדשאת הזרקורים.   מטורף הוא אך מוחשי
ואמין- הרצון לגבש קרירות עצומה לאור ההתלמדות הנפסקת..." מנסה
להמשיך אך אינה יכולה, דמעות חונקות את גרונה ולא נותנות
למילים לצאת מפיה. במאמץ עילאי מוצאיה עוד כמה מילים ואומרת
ברעד מתמשך "עכשיו אתה מבין ניק".
ומה עכשיו? אולי מתחרט שהוא מבין? או שאולי מתחרט שהוא מבין
יותר מידי? דמו ובשרו סבורה, כי הוא מי שאנס אותה. כל אנס
מתגלה אליה, כאותה הדמות, שכינתה- "העבר השני".  
אך למה התכוונה באומרה "הנאת מלכים"?
האם הוא באמת מבין?