הבועה של היום
היא לא הבועה של פעם
היא עכורה
וכעורה
ושום דבר לא נשקף בעדה
בעיקר לא העתיד.

אבל היא מאד דומה
והיא שלי
ואף אחד לא ממש, לגמרי, יכול להיכנס
אפילו שנדמה לכם.
וכמו תמיד היא רגישה לדקירות, ועוד יותר לדגדוגים.
שילפו נא את מילותיכן הענוגות, את גבותיכן המיתמרות בהזמנה
שאין לסרב לה, והנה הבועה בידכן, תרצו או לא תרצו.
או אז תספיק ציפורן סוררת אחת, שתיקה, מילה, טון, מנגנון הגנה
אוטומטי ופרמיטיבי ידוע מראש, כדי לנפץ אותה, ולהותיר אותי
חסרת הגנה, חסרת אשליות...
עד הבועה הבאה, שתהה (בחוכמה?) יותר עכורה, יותר כעורה.