בואי ניכנס למכונית, ונתרסק אל תוך ה-משאית הלבנה
שנוסעת שם בצומת
הם קוראים לה זונה
אבל היא סתם כוסונית..
והוא עומד, שם בצומת,
והם קוראים לו פריק.
ואנחנו אנטי פריקים,
ככה זה כל האנשים, הם מסכנים
לא מבינים מה הם רוצים
לכן לתוך המשאית הם, מתרסקים.
פזמון:
כך הם פחות מרגישים את הכאב
שקבוע, מתרוצץ אצלם בלב
פתאום זה נגמר, כאילו זה עבר
מוות... הוא חופש די מוזר.
אבל זה כל הקסם
אז, מה אנחנו בעצם?
בובות על חוטים...
בידיו של איזה אלוהים..
שאנחנו בכלל לא יודעים על קיומו..
וכך העולם סובב לו על צירו.
במעגל... כמה חבל. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.