מר סמאחטה וגברת מוחטה
גרו בבקתה של ממותה.
יום יום הביא מר סמאחטה לגברת מוחטה
על הראש עם נבוטה.
גדלה וגדלה על ראשה של מוחטה הבלוטה,
עד שפקעה יום אחד סבלנותה של מוחטה,
ואז התחילה להביא למר סמאחטה כל יום מוחטה.
מר סמאחטה צעק על מוחטה: "שרמוטה,
תפסיקי במטותא",
החזיר למוחטה סמאחטה
ומחה בממחטה את המוחטה שהביאה גברת מוחטה,
ואילו מוחטה הביאה למר סמאחטה בוחטה של מוחטה.
מה שאיחד אז את מר סמאחטה וגברת מוחטה
היתה הסמוחטה -
האדון קיבל מוחטה והגברת קיבלה סמאחטה.
בוקר אחד חטפה הממותה בטעות סמוחטה
אז כיוונה נפיחה אדירה לסמאחטה ומוחטה
ושניהם עפו ישר למשולש ברמודה.
שם החליטו מר סמאחטה וגברת מוחטה
להפסיק עם הסמוחטה ולחזור לנבוטה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.