היום היה לי תור לשיננית, אני שונא ללכת לשיננית.
השיננית היא רוסיה גדולה וחזקה בשם זמירה והיא חסרת רגש.
תמיד כואב לי כשאני הולך לתור אצל השיננית.
אבל היום.. היום לא כאב לי .. לא יכלתי להרגיש את הכאב,
חשבתי על מה שאמרת לי אתמול, על הדבר הזה שאמרת בציניות,
אבל יש לו עוצמה חזקה כל כך "אתה אוהב אותי?"
חשבתי במשך כמה שניות .. ובסוף אמרתי מן תשובה מתחמקת כזאת "רק
כשאת חמודה" .. זה לא מה שבאמת רציתי להגיד לך
אבל באותו רגע לא היה לי מספיק זמן לחשוב על התשובה
האמיתית שלי .. שאני לא אוהב אותך באמת,
למרות שאת חמודה נורא ומאוד יפה אני לא נמשך אליך
זה לא בגללך אני פשוט מאוהב במישהי אחרת
אבל אני לא יכל להגיד לה את זה כי היא .. איך אומרים ..
"לא בליגה שלי", היא מחליפה כל כך הרבה חברים
אני לפעמים מאבד תספירה ..
כשאני לידה אני משחק את הידיד הטוב
שרק מעוניין באהבתה הלא רומנטית .. אבל אני מתנהג ככה
רק בגלל שברור לי שבשבילי היא כמו פנטזיה,
שרק חולמים עליה ואף פעם לא באמת מגשימים אותה.
"אתה רוצה פלואוריד" זמירה אומרת ..
ולפני שאני מספיק לפענח מה המבטא הרוסי שלה אמר
יש לי כבר משהו כזה בפה עם טעם של גועל נפש שכאילו דומה
למסטיק
"לא לשתות ולאכול שעה" זמירה מציינת
ואני .. מה איכפת לי לא כאב לי אצל השיננית היום.