יום אחד אני וכל החברים שלי (נעמה, דריה, נטלי, רועי ומייקל)
רצינו ללכת לסרט ברגע האחרון והחלטנו שנפגש בקניון ונחליט כבר
שם. לא הצלחנו להחליט על סרט שכולנו רצינו. אז נעמה ונטלי
החליטו לנטוש אותנו ראשונות לאיזה קומדיה רומנטית. דריה ורועי
שהתעצבנו עליהן מיהרו לקנות כרטיסים, אם אני לא טועה לפוקימון.

ככה שאני ומייקל נשארו ליד הקופות לבד. הוא הביט בי ואני הבטתי
בו. הוא הניח את ידו על ראשי וליטף את שערי, "אז איזה סרט את
רוצה?". חייכתי אליו והוא חייך אליי. ידעתי שהוא אוהב סרטי
אקשן, פעולה ומכות. אני אהבתי בדרך כלל לראות סרטי קומדיה, כי
גם ככה כולם אוהבים קומדיות. אבל הייתי גם רואה המון סרטי
אקשן. נו, כוסונים שמרביצים אחד לשני, מה לא שווה? חוץ מזה,
ידעתי שהוא נורא ישמח אם אני אבחר סרט מהסוג שהוא אוהב. אז
החלטתי על נמר דרקון.

נזכרתי איך אני ומייקל התחברנו לפני כמה חודשיים ואיך התחילה
בעצם כל החבורה הזאת.
זה היה לפני 3 חודשיים, בתחילת כיתה יוד. אני, רועי, דריה
ומייקל למדנו באותה כיתה כבר במשך שנה שלמה. אבל מעולם לא יצא
לי ממש להכיר את מייקל אז. כל כיתה ט הייתי ידידה טובה של רועי
(בגלל שהייתי דלוקה עליו) וגם דריה ואני היינו חברות טובות עוד
מהיסודי.
זה היה כמה דקות לפני הצלצול לשיעור מתימטיקה.
אני ורועי רבנו עוד פעם בהפסקה, נראה לי כבר בפעם האלף. וכל
פעם היינו משלימים כמובן, או שרועי היה מתנהג כאילו בכלל לא
קרה כלום. אבל הפעם חשבתי שזה רציני. ואחרי שהוא צרח עליי והלך
לכיתה שלו של ה5 יחידות. אני רצתי לכיתה שלי של ה4 יחידות
והתיישבתי במקומי. למזלי אף אחד עדיין לא היה בכיתה. אז התחלתי
לבכות.
הייתי צריכה באותו רגע שאחת החברות שלי תהייה איתי. או דריה
או ענבל. אבל דריה באותו יום לא באה לבית הספר כי היה לבן דוד
שלה ברית מילה. וענבל ואני כבר שנה שלא לומדות באותו בית ספר
מאז שעלינו לתיכון. הייתי כל כך צריכה אותן עכשיו שירגיעו
אותי. שאני לא יהיה לבד.
היו לי עוד חברות בכיתה, אבל הן לא ידעו שאני מאוהבת ברועי כבר
במשך שנה שלמה. פעם בחודש היינו רבים ומיד משלימים. אבל היו
הרבה פעמיים שהוא היה פשוט כזה מדהים וחמוד.
אבל בעקרון רועי היה ממש מטומטם. אפילו דריה הייתה אומרת לי את
זה. הם היו רבים כמעט כל יום. היא ורועי באותה תקופה לא הכי
הסתדרו, אבל מאז שהתחלנו לצאת ביחד כולנו, הם התחילו להסתדר
יותר. דריה ממש שנאה אותו, מסיבה לא ממש ברורה. נכון, שהוא היה
חסר טקט. ונכון, שהוא לא תמיד חשב לפני שהוא אמר משהו. אבל
עדיין היה בו משהו.
נאנחתי בכבדות והכרחתי את עצמי להירגע. אבל לא הכי הלך לי.
בדיוק באותו רגע מייקל נכנס. תמיד חשבתי שהוא נורא מוזר. אבל
כל הכיתה ממש אהבה אותו. אף פעם לא יצא לי הרבה לדבר איתו
הייתי די שקטה וביישנית. דריה שיצא לה לדבר איתו אמרה לי שהוא
ממש נחמד ומצחיק, אף פעם לא יצא לי ממש לבדוק את זה.
מייקל ניגש אליי והתיישב לידי. בשיעורי מתימטיקה היינו יושבים
אחד ליד השנייה. הוא חייך אליי וכהרגלו שאל אותי אם הכנתי
שעורי בית למרות שידע שבדרך כלל אני לא מכינה. אבל הפעם החלטתי
שהגיע הזמן להכין שעורי בית.
נתתי לו את המחברת שלי, הוא התחיל להעתיק ואז שם לב ששכחתי
לעשות סעיף אחד, אני הגבתי אליו באדישות ואז הוא הסתכל עליי,
הביט לי בעיניים שבטח היו אדומות מדמעות, ושאל, "נעה, מה
קרה?".
הייתי חייבת לדבר על זה עם מישהו. אבל בקושי הכרתי את מייקל
ולא ידעתי אם אני יכולה לספר לו דברים כאלה, אז אמרתי לו שזה
לא רציני ושיעזוב את זה.
אבל בשיעור הוא דיבר איתי והצחיק אותי ואמר לי שיגיד לי מי גרם
לי לדיכאון הזה והוא ייתן לו מכות. הוא הצליח לעלות לי חיוך על
הפנים. והבנתי למה דריה התכוונה שאמרה שהוא נחמד ומצחיק.
כמובן שיום למחרת אני ורועי השלמנו ואני חיכיתי לריב הבא
שלנו.
מאז אותו יום מייקל היה אחד מהאנשים שהצליח להצחיק אותי ולימד
לצחוק על עצמי. הוא היה ניגש אליי כמעט כל הפסקה וההינו מדברים
הרבה.
דרכו גם הכרתי את נעמה שהייתה ידידה טובה שלו עוד מהיסודי
ולמדה ביוד 6. ומהר מאוד אני נעמה ודריה הפכנו לשלישיה שמספרות
הכל אחת לשניה. והפכנו להיות גם ידידות מאד טובות של מייקל
בגלל נעמה.
לנעמה הייתה חברה טובה עוד מהיסודי שלמדה איתה באותה כיתה
וקראו לה נטלי. אני ודריה לא הכי חיבבנו אותה, כי היא הייתה
חלק מהסנוביות, אבל סנובה נחמדה אני חייבת להדגיש. היא הייתה
אחת מהבנות הכי יפות בשכבה ויצאה עם המון בנים.
בגללי ובגלל דריה, נעמה ונטלי התרחקו. ונטלי התקרבה מאד לשני
הידידים הכי טובים שלי: רועי ומייקל. ככה שהיינו יוצאים הרבה
פעמיים ככה כל השישייה.
אבל היא לא נשארה הרבה זמן עם החבורה הזאת שלנו. היא רצתה
להגדיל את מעגל החברים שלה. והיא התחברה עם כמה בנות מיוד 5.
היינו רואות אותה מסתובבת הרבה עם מישהי אחת די מלאה מיוד 5
שמתברר שלמדה עם נעמה ביולוגיה וקראו לה מור.
ככה שהיה קורה שהיינו יוצאים הרבה פעמיים ומדי פעם גם נטלי
הייתה מצטרפת.

כל הסרט אני ומייקל החזקנו ידיים, סתם החזקנו ידיים. זה לא
שהסרט היה מפחיד, ממש לא. פשוט הוא הניח את היד שלו על הרגל
שלי והיד שלו ממש רתחה מבעד למכנס שלי. הנחתי את היד שלי על
היד שלו והוא סיבב את היד שלו ושילב את ידי בידו. ככה נשארנו
כל הסרט. מה שהכי מוזר הוא שבכלל לא התרכזתי בסרט. לא חשבתי על
רועי, לשם שינוי. חשבתי כל הזמן על היד שלו שליטפה את היד שלי
והיה לי קשה לנשום. מייקל העביר את מבטו אליי, "את בסדר?".
חייכתי אליו, "בטח". הלב שלי דפק כמו לא יודעת מה. לא רציתי
שהיד שלו תעזוב אותי לעולם. אהבתי את המגע שלו בי. נבהלתי
לפתע, לא האמנתי. מייקל? דווקא מייקל מכולם? מייקל לא היה
הטיפוס הזה שיוצא עם בנות, הוא היה הידיד הטוב והנחמד שאפשר
לספר לו הכל ולסמוך עליו, הוא היה מצחיק, ולמרות שלא רואים
עליו הוא היה ביישן, ואהב לעשות שטויות ולספר סיפורים. מעולם
לא חשבתי שהוא אי פעם יצא עם מישהי, זה ממש לא התאים לו.
באותו יום דברתי עם דריה ונעמה בטלפון ולפי איך שדברתי על
מייקל בטלפון הן כבר הבינו בעצמן. ככה זה נמשך כמה שבועות. כל
הזמן דברתי עם על מייקל. הייתי מאוהבת בו, זה היה ברור. אבל
אני ניסיתי להכחיש. דריה ונעמה אמרו שאני חייבת לדבר איתו,
שאני כבר אגמור עם זה. שאם אני רוצה אותו שאני אלך להשיג אותו.
אז עזרתי אומץ ואמרתי להן שאני אספר לו בפעם הבאה שנצא כולנו.

כמה שעות לפני שקבענו להיפגש בקולנוע מייקל התקשר לנעמה ואני
הייתי אצלה. הוא אמר לה שהוא לא יכול להגיע. חטפתי לנעמה את
השפופרת ושאלתי אותו מה קרה. הוא היה מופתע לשמוע את קולי:
"נעה?!". "כן, היי. מה קרה שאתה לא בא היום?". הוא התחיל לצחוק
ושאל לשלומי, תמיד היה לו את הקטע של שיחות החולין האלה. הלב
שלי התחיל לדפוק בפרעות. אמרתי לו שבסדר ושתקתי. חיכיתי שהוא
יסביר את עצמו. אבל במקום זה הוא שתק ואחרי כמה שניות נשם עמוק
ואמר, "אני אסביר לך מחר, טוב?". אני כבר נבהלתי מהטון שהוא
אמר את זה. כאילו זאת שיחה חובה שלא מתאימה לטלפון. "אני צריכה
לפחד?", לחשתי. היא צחק צחוק קטן ומאולץ, "לא, אני אדבר אתך
מחר". וכך סיימנו לדבר.
יצאנו באותו יום בלעדיו ואני כל הזמן חשבתי עליו. הלכנו לסרט
ואחרי שיצאנו מהקולנוע בדרכנו לאכול ראיתי לפתע את מייקל.
חשבתי שאני מדמיינת. אבל לא זה היה הוא. הוא לבש חולצה שחורה
וג'ינס בהיר. השיער הבהיר שלו נפל ברכות על פניו, הוא נראה
מדהים. ניגשתי אליו, הוא הבחין בי ומיהר אליי. הבנתי שהוא
החליט להצטרף אלינו בכל זאת. אבל ההבעה שהייתה על פניו הסגירה
שהוא לא שמח כל כך לראות אותי, "היי, איפה השאר?". "יוצאים
מהקולנוע, הם עוד מעט יבואו". הוא הביט בי במבט מוזר. ואז לפתע
ראיתי נערה מלאה יוצאת מהשירותים והולכת לקראתנו. היא נעמדה
ליד מייקל וחייכה אליו. לפני שניסיתי להבין מה קורה פה שמעתי
את נטלי צורחת מאחורי "מור!" ורצה לחבק את מור שעמדה ליד
מייקל. "מה אתם עושים פה?", נטלי שאלה אותם. מייקל ומור החליפו
מבטים. ברגע הזה נעמה, דריה ורועי כבר נעמדו לידנו. נטלי החלה
לצחוק, "אתה יוצאים?". מייקל נראה נבוך ומור הנהנה בראשה. מור
שילבה את ידה בידו של מייקל. זה הזכיר לי את הסרט שראינו ביחד.
רק שנינו. ומייקל ליטף לי את היד. זה עשה לי רע. הייתי בשוק,
לזה ממש לא ציפיתי ממנו. מייקל הביט בי ואני בו. חייכתי אליו
חיוך מזויף, אסור היה לי להסגיר כלום. "טוב, היה נחמד לראות
אתכם", אמרה דריה, "אבל אני ממש מתה מרעב". דריה ניסתה להציל
את המצב והתחילה לצעוד אל עבר הדלפק. נעמה ורועי החלו ללכת
אחריה. הבטתי במייקל הוא הביט בי במבט מוזר. "היית יכול להגיד
לנו שיש לך דייט, אתה יודע...", לחשתי אליו כאשר עברתי לידו.
נטלי נשארה קצת איתם ואחר כך הצטרפה אלינו. לא חשבתי שזה משהו
רציני בניהם לכן פחות דאגתי מדריה ונעמה. ידעתי שזה לא יהיה
רציני. מור ומייקל פשוט לא נראו לי מתאימים.
אבל מאז ראיתי אותם כל הזמן ביחד. אני נעמה ודריה התחלנו לחשוד
שאולי הם חברים והחשדות שלנו הסתיימו כאשר נעמה הלכה ושאלה
אותו אם הם ביחד. הוא אמר לה שכן. והיא כמו ידידה טובה, שמחה
בשבילו, ואמרה לו מזל טוב.
אבל בתוך ליבה היה לה חבל עליי....

ההמשך יתפרסם בקרוב...