New Stage - Go To Main Page

מיצי ביטצ'
/
תפנית מוזרה

כמעט 3 בלילה, ואני לא נרדמת, למרות שמחר המבחן הגדול, כמה
חודשים קודם היית אתה זה ששכנע אותי להרשם ללמוד, להשלים את
המקצועות החסרים שלי ע"מ להשיג תעודת בגרות מלאה.
אבל היום, כמה חודשים אחר כך, בערך 4, אתה הוא זה ששכח את
היום, אתה הוא זה שלא מתקשר לאחל בהצלחה. אתה יודע כמה זה חשוב
לי.
ועכשיו 3 בלילה לא מצליחה להרדם, עדיין כהרגלי אני משאירה את
הפלאפון פתוח למקרה שתתקשר באמצע הלילה סתם כי בא לך לדבר, אני
יודעת שאני צריכה להתחיל לסגור אותו, פשוט אם אני אסגור אני
יודעת שזה צעד אחד קדימה, ואני עדיין לא מוכנה לעשות את הצעד
הזה, לוותר עלייך. אתה כבר ויתרת עליי.
כמעט 3 בלילה ואני משכנעת את עצמי לא לקפוץ לתוך האוטו ולנסוע
לכיוון שלך, להכנס אלייך לחדר דרך החלון, כמו שתמיד הייתי
עושה, ופשוט לחבק אותך שאתה ישן, בדרך כלל אתה מתעורר מזה, לא
מבין מה אני עושה אצלך אבל אז מחייך, מנשק, מחבק אותי וחוזר
לישון כשאני בזרועותייך. אתה יודע כמה קרירים הלילות האחרונים
בלעדייך, כבר 3 שבועות שאני לא נרדמת כמו צריך בלילה, רק בגלל
שאף אחד לא מחבק אותי.
כבר כמעט 3 בלילה ואני צריכה לישון, מחר יש לי מבחן גדול, שאתה
לא טרחת להתקשר לאחל בהצלחה, במקום לישון, במקום להתגבר עלייך
ולשכוח ממך אני רק מנסה לנסות להבין מה איתך, איפה אתה עכשיו,
אם אתה חושב עליי.





לפני קצת יותר משבוע החלטנו לנסות שוב, החלטנו שאם לא ננסה לא
נדע, אנחנו הרי מטורפים אחד על השני, לשנינו היתה תקופה קשה
ושנינו רוצים להיות ביחד.
כבר כמה ימים רצה לי השוואה מוזרה בראש, בדרך כלל הייתי משווה
בינך לבין מישהו אחר, זו לפחות הסיטואציה ההגיונית, לא בינך
ל...בינך! וזו בעצם לא השוואה, זה יותר ניסיון להבין, איך הכל
חוזר בסיבובים.
לפני שנה הכרנו, היה לנו הכי טוב בעולם, לא בקטע רומנטי, פשוט
הכרנו בגדוד והחלטנו להכנס אחד לשני לחיים, שוב רק כידידים,
שנה אחרי אמרתי לך זהו נגמר, אני הולכת אני לא מחכה שתסגר על
עצמך, באותו יום חזרנו להיות ביחד. בפעם הקודמת שהחלטנו "למסד"
את הקשר בינינו ולהיות זוג, נסעת ל21 יום בצבא-קורס מפקדים.
עכשיו כשחזרנו בניסיון להיות שוב ביחד, הסעתי אותך לגדוד,
למקום בו נפגשנו, ואתה תחזור אחרי 14 יום. במהלך ה21 יום ההם
שהלכת לי הגעת לתרגיל שהייתי בו, רק שלא ידעת שאני שם, די
הופתעת לטובה, החיילים שלי שאלו מה קורה בינינו ואתה רק חייכת.
עכשיו במהלך ה14 יום האלה שאתה אמור לחזור בסופם, החיילים שלי
לקחו אותי לטקס שהיית אמור להיות בו, הפעם לא היית, נשארת קצין
תורן, ושוב הם שאלו אם אנחנו ביחד, אם חזרנו.
ושוב מתגעגעת, ושוב רוצה שכבר תחזור, והכל מסתובב במעגלים
מסביב שנינו

נראה לך נורמלי? או שמא זה גורל?



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 7/9/03 14:00
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיצי ביטצ'

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה