לפעמים בולעים מים רבים
ושוקעים בהצפה בים הפנימי
יש רעש חזק של הרוח מסעירה את הגלים
אבל חוץ מהצליל של המוות נושף לך בעורף
כלום כבר לא שומעים.

לא שומעים כי כבר מוותרים ומקבלים את זה
מרפים כדי שיפסיק הכאב והמתח
נמאס להילחם במים העיקשים
אז מחפשים אחר מנוחת נצח
נאטמים, עוצמים את העיניים, ויותר לא מקשיבים.

וכך נשארים. בלי לדעת שהכל בראש שלך
דמיינת הכל
ברוך הבא למועדון המתים החיים.

עכשיו כשאתה חלק ממשהו ולראשונה מרגיש שייך
אם כבר הגעת לכאן אז כדאי שתדע
סופסוף פעם אחת בחיים,
פה לא חושבים, לא זוכרים, לא יודעים,
כבר לא נלחמים
פשוט מניחים לזה לקרות, טובעים.

מתים ואז עולים, או יורדים, לא משנה,
כי מפה כבר אף אחד לא חוזר,
ואתה מתנחם ואומר לעצמך,
העיקר שלא צריך להאכיל חיים יותר.
באמת כבר נמאס לחתל אותם, לסרק ולהלביש,
לבלות איתם ימים קשים
ואז לשבת ולחכות לראות איך הם גדלים.

ברגעים מסוימים אפילו מתרגשים מהציפייה,
מזילים דמעות,
אבל כלום לא קורה, הם תמיד נשארים
ואז חוזרים לאלוהים בידיים ריקות.
והמבוכה משאירה אותם גם ללא מילים,
אז הם לעד שותקים,

ברוך הבא למועדון המתים החיים.