[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ינון בר שירה
/
מודעת אבל

(חייל שוכב מדמם וצועק)
חייל: עזרה, עזרה! מהר, פצוע! מישהו...עזרה, פצוע! איפה
אתם?(עיתונאי א' עובר שם) איש! איש טוב, באת להציל אותי. סיכנת
את חייך כדי להציל אותי! קח אותי לרופא, לפני שהזמן ייגמר.
עיתונאי א': (לא מבין מה החייל רוצה ממנו) סליחה?
חייל: באת להציל אותי!(פאוזה) נכון?
עיתונאי א': ממה?
חייל: (מראה לו את הפצע המדמם) נחש...
עיתונאי א': אהה...(סוף-סוף קולט) אז אתה עומד למות?
חייל: מה פתאום? אתה תציל אותי...(פאוזה) אתה תציל אותי???
עיתונאי א': כן, כן, אח"כ. רק קודם תן לי לצלם פה ופה ופה(מצלם
במקומות שונים את פצעו של החייל) איך אמרת שקוראים לך?
חייל: לא אמרתי.
עיתונאי א': נו, ברור שלא אמרת. איך קוראים לך?
חייל: חיים.
עיתונאי א': (מתפקע מצחוק) נראה שלא נשאר לך הרבה חיים(צוחק
שוב, החייל המום) הבנת, חיים כמו חיים. ( החייל מביט בעיתונאי
א' בתימהון) מה יש לך להגיד לכבוד מותך?
חייל: אני רוצה לחיות.
עיתונאי א': האם מותך למעשה מוכיח את הצורך בשלום?
חייל: אני לא מת.
(עיתונאי ב' מגיע)
עיתונאי ב': מישהו מת...מי? אתה?(שואל את עיתונאי א')
עיתונאי א': הוא.
חייל: אני לא מת!
עיתונאי ב': (לחייל) האם אתה מת למען ארצנו?
עיתונאי א': הי, תמצא לך הרוג אחר, הוא שלי! אני כותב על
מותו.
חייל: אני לא מת.
עיתונאי א': לא מת, לא מת...אולי כבר תגיד משהו עם
משמעות.(בנוסטלגיה)אח, פעם היו הרוגים עם סטייל.
עיתונאי ב': איפה טרומפלדור כשצריך אותו?(החייל מחרחר) הו,
סוף-סוף אתה נזכר. כבר כמעט הגיע הדד ליין לסגירת העיתון.
עיתונאי א': (נזכר בהיסטריה) דד ליין! (מביט בשעון בחלחלה,
פאוזה) טוב, אין ברירה...
חייל: (נפחד) מה אין ברירה?
עיתונאי ב': חייבים לקצר תהליכים(שני העיתונאים יורים ביחד
בחייל שנפטר מייד)
(פאוזה של עצב)
עיתונאי א': עצוב אה.
עיתונאי ב': (ביגון גדול הרבה יותר) למה? למה? למה אלוהים בוחר
אליו דווקא את הטובים ביותר? איך נוכל לחיות כשענן מותו מרחף
עלינו כצל כה כבד?
עיתונאי א': (בפאתוס על רקע מוסיקה סוחטת דמעות) אל ייאוש,
ידידי. עלינו רק לזכור שרק בזכות ההולכים אנו יכולים עוד לקיים
מדינה לתפארת החזון הציוני, לכן יום הזיכרון כה קרוב ליום
העצמאות ולכן אנו כאן על מנת להזכיר את הנופלים כדי שאיש לא
יוכל לשכוח(העיתונאים מתחבקים).
עיתונאי ב': עוד חלל נפל היום בעזה.
שניהם ביחד: (רושמים בקדרות, ואומרים את רישומיהם) במותו ציווה
לנו את החיים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אורגזמות זה שוס
עולם, לא ככה?

שרבוט.


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/9/03 8:35
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ינון בר שירה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה