וכשגשם וקר, מתמסטלים וקופאות האצבעות
ורועדים גם מהסטלה, גם מהקור, לא חושבים
על העתיד, פוחדים מההווה, מתחפרים
באפור הירושלמי שאין לו סוף ואין לו קרקעית,
מתחפרים באפור שבפנים הדיכאון
שנראה כאילו לא ירפה לעולם ולעולם
לא תהיה עוד שמש,
מקצינים את הכלום האפור כל כך שמשתקף
בשמים, בבנינים, בשלוליות,
בפנים של כל מי שעובר ברחוב-
בירושלים של חורף, שאין לה תקווה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.