[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הם יושבים על החול, הגלים מתנפצים על שובר גלים לא רחוק מהם.
השמש התחילה לשקוע בצבעי הקשת, אי שם באופק.
הם יושבים קרוב, היא יכולה לשמוע אותו נושם, יכולה לשמוע את
הלב שלו דופק מהר...
הידיים שלה מזיעות, היא שומעת את הלב שלה דופק וחושבת לעצמה
'אני מקווה שהוא לא שומע, שהוא לא שם לב...אם רק היה לו מושג
איך אני מרגישה כשהוא כל כך קרוב אלי...'
היא מפחדת לסובב את הראש, אם הוא יביט לה בעיניים הוא ידע
הכל..
הוא מנסה להתקרב אליה, הוא לוחש לה באוזן והלב שלה דופק מהר.
הם יושבים ככה כבר שעות, היא רצתה לדבר איתו ולגרום לו להבין
למה היא כזאת, הם רבו כבר אלפי פעמים על זה...
הוא קרא לה מלכת הקרח, אם רק ידע כמה היא בוערת, הוא קרא לה
אדישה, אם רק ידע כמה שהיא מודעת לכל תנועה שהוא עושה, לכל
מילה שהוא אומר.
הוא לא מבין למה היא כזאת, למה היא לא כמו אחרות.
פעם הוא אמר לה שהיא מיוחדת ושהוא נמשך אליה דווקא בגלל שהיא
אחרת...שונה מהן, הן מנסות להיכנס לו לתחתונים, לוחשות לו
מילים יפות, שלא תבין לא נכון, הוא עדיין גבר אבל פשוט הוא רצה
משהו אחר, נמאס לו להיות כל יום עם מישהי אחרת, מישהי שנעלמת
בבוקר.
ואז הוא פגש אותה והיא הייתה שונה, ביישנית, תמימה וטהורה.
וזאת הייתה אהבה ממבט ראשון, פעם הוא לא האמין שיש כזה דבר.
הוא לא האמין שאפשר להרגיש משהו כל כך חזק, להשתוקק למשהו.
לרצות משהו כל כך חזק, אם רק ידע כמה שהיא השתוקקה אליו,
אם רק ידע כמה שהיא קוראת אליו, בשקט בשקט...היא צועקת אליו,
מדברת אליו, בשקט בשקט בתוך עצמה היא לוחשת לו באוזן,
אני אוהבת אותך.
אם רק היה שומע...
אם רק ידע כמה שיחות היא ניהלה איתו על זה, והוא היה כל כך
מבין ותומך, אמר לה שיהיה בסדר,נתקדם לאט..
אבל היא ידעה שבתוכו בוערת אש...

היום זה היום!
היא חייבת לדבר איתו היום.
היא ידעה שהוא אוהב אבל ידעה שהיא גורמת לו להתרחק, לאט לאט
והוא ייעלם..
הוא אמר שהוא לא יכול יותר, כואב לו יותר מדי לראות אותה
ככה..
מסוגרת בתוך עצמה ,כל פעם שהוא ניסה להתקרב אליה היא התכנסה
בתוך עצמה כמו שבלול, כל פעם שניסה לדבר איתה היא הצמיחה
קוצים מציבה חומות סביב עצמה ומסרבת לתת לו להכנס, לתוך הלב,
לתוך הנשמה.
והיא רצתה לצעוק הכי חזק שבעולם שהוא כבר טבוע בנשמתה..
שהלב שלה מזמן שלו..
הוא אמר לה שהוא אוהב אותה כל כך אבל הוא פשוט לא יכול
יותר...
'למה את שותקת?!'
'לפחות פעם אחת אולי תגידי משהו?! תגידי שאת אוהבת, תגידי שאת
שונאת,שלא איכפת לך יותר,תגידי לי להתנדף, תגידי משהו..'הוא
צועק.
היא מסובבת את הראש לאט לאט, הדמעות נחנקות בגרון מאיימות
לפרוץ עוד רגע..
היא מרימה את הראש ומביטה אליו, דמעה גדולה זולגת לו על
הלחי..
והוא נראה כל כך פגיע, עצוב,שבור.
אם רק ידע כמה שהיא אוהבת אותו...זאת לא אשמתה, היא לא רצתה
להיות כזאת, זה העבר שהפך אותה כזאת, כשהוא עזב היא הבטיחה
לעצמה שזה לא יקרה שוב, אף אחד לא יפגע בה יותר, אף אחד לא
ישבור לה את הלב!
ילדה בת 4 עם עיניים עצובות ולב שבור, ישבה בתוך החדר ובכתה
בשקט, שאמא לא תשמע ולא תראה אותה עצובה.
זה אסור, אסור שאמא גם תבכה, אמא צריכה להיות שמחה.
ילדה קטנה בת 4 גדלה מהר, בכתה בשקט שאמא לא תשמע ולא
תראה.
אסור שאמא גם תבכה, היא צריכה להיות ילדה גדולה עכשיו, הכל
בשביל אמא ובשביל עצמה.
כדי לשרוד היא בכתה בשקט, הציבה חומות מסביבה, חומות של בטון
חומות שיגנו עליה מפני העולם, מפני אנשים שישקרו, יגידו שהם
אוהבים ואחר כך יעלמו...
ורק בלילה כשכולם ישנו היא נכנעה לכאב, והדמעות ירדו והחומות
נפלו.

ועכשיו היא יושבת לידו, צמוד קרוב, שומעת את הנשימות, את
הבכי השקט, והלב שלה זועק, אם רק ידע כמה שהיא רוצה...
לספר לו על הכל, להפיל את החומות או לפחות לתת לו את המפתח
שיוכל להיכנס...
היא לא רוצה שהוא ילך, היא לא רוצה שהסיפור שלהם יהפוך לעוד
סיפור אהבה קיטשי, היא לא רוצה לכתוב עליו ולקבל תגובות מאנשים
שיגידו שאין לה כשרון והסיפור הזה סתמי ומה הפואנטה בכלל...
אם רק ידע מה שהיא יודעת, מה שהיא חולמת וחושבת, אם רק ידע
שהיא מקדישה לו את כל שירי האהבה..
אם רק ידע מדוע היא כזאת, אטומה ומסורבלת כשהיא לידו..

הוא אוסף אותה בזרועותיו,מחבק אותה חזק ואומר שהוא מבין ושהוא
יודע, הוא מצטער שהוא צעק, הוא פשוט כל כך אוהב אותה ודואג
לה.
הוא מביט לה בעיניים ואומר שהוא יודע ושלא תגיד מילה, הוא
תמיד יהיה איתה, הוא לא יעזוב..
אם רק ידע למה היא בוכה, למה זה כואב כל כך ואיך הלב שלה נשבר
וזה לא בגללו, זה בגללה.
החומות חזקות וגבוהות מדי, והיא עדיין ילדה בת 4, ילדה קטנה
שבוכה כשכולם ישנים.
והיא מחייכת אליו, העיקר שלא יהיה עצוב, זה אסור...
והיא לא מבינה, אומרים שהעיניים זה המראה של הנשמה, והוא לא
מבין, הוא לא יודע.
לא מסתכל באמת...
בשקט בשקט היא בוכה, אם רק ידע למה.
אם רק הביט עמוק יותר...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
במה יקרה, התרצי
סלוגן מתחכם?


צרצר.


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/9/03 9:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פאולינה ז'וקוב

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה