זהו סיפור אמיתי עלי ועל האקס שלי.
מוקדש לך, דור.


ראיתי אותו בפעם הראשונה במסיבה אצל ידיד אבל לא ממש דיברנו.
לא יכולתי להסיר את העיניים שלי ממנו!
התפללתי שישים לב אליי אבל זה לא קרה, אפילו לא שלום אחד!
בפעם השנייה ראיתי אותו בחוץ מדבר עם חברה שלי.
זה היה במסיבת פורים אצל חברה מהכיתה.
הצטרפתי לשיחה שלהם עד שחברה שלי הלכה ונשארנו
שנינו... בחוץ... לבד...
לא היה לי איפה לשבת אז הוא הציע לי לשבת עליו. הסכמתי כמובן!
נגעתי לו בשיער, הוא אמר שזה נעים... הוא ליטף לי את הגב,
התחלנו לגעת, לרמוז...
במשך כל המסיבה לא נפרדנו.
הלכנו לעשן נרגילה בשלב מסוים ושם, בחדר הזולה, התנשקנו בפעם
הראשונה. לא האמנתי שזו אני, חשבתי שאני חולמת!
פתחתי את העיניי והבנתי שזה לא חלום, הוא היה מולי!
באותו ערב כשרקדנו סלואו והתנשקנו כולם הסתכלו עלינו והיו
בשוק! בהלם! ה-מ-ו-מ-י-ם!!!  כמעט כמוני...
קצת לפני שהלך, עזרנו לחברה שלי לנקות את הבית אחרי המסיבה,
אני טיטאתי, הוא עשה ספונג'ה ובמהלך כל זה החלפנו טלפונים.
למחרת הייתי צריכה ללכת לבי"ס למרות שהיה חופש פורים.
נסעתי באוטובוס עם 2 חברות שלי וכל היום לא הפסקתי לחייך מן
חיוך טיפשי כזה על השפתיים. אני לא חושבת שיש מילים לתאר מה
הרגשתי. כל כך הייתי מאושרת מזה!!!
מאז דיברנו בטלפון כל יום, כל שיחה שעה לפחות!
כמה ימים אחרי המסיבה הלכנו לטייל בת"א ומאז אנחנו חברים.
3 וחצי חודשים הייתי מאושרת עד הגג! ממש נהנינו יחד...
יום אחד נפגשנו בעזריאלי ואז זה נגמר!
זה התחיל בת"א ונגמר בת"א...!
שיחה של 3 וחצי דקות סיימה קשר של 3 וחצי חודשים.
מה? למה? איך? מדוע? השאלות התערבבו לי במוח בטירוף.
הוא הסביר ולבסוף הבנתי... בערך... אני מקווה...
נשארנו ידידים.
הייתי אמורה להרגיש ריקנות? הפסד?
הריי משהו נגמר! לא ממש... נשארנו ידידים טובים!
כמובן שהרגשתי עצבות אבל צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה:
אולי הפסדתי חבר אבל הרווחתי ידיד!
אין כאן מפסידים ומנצחים כי אחרי הכול זו לא מלחמה, זה סיפור
חיי!