אני לא יודע מאיפה היא באה,
לי היא אמרה שהיא מהמדבר,
ודווקא האמנתי, השקט הזה שלה,
הפנים השלוות, ההליכה האיטית...
דווקא התאים לה מדבר.

ישבנו כל הלילה ליד המדורה, דיברנו, היא עם כובע
פליז צהוב, שמתאים לקור המדברי, ואפילו דיי חמוד לה על
הראש...
הסתכלנו על הכוכבים היא כל הזמן דאגה להזכיר לי
שאין כמו השמיים במדבר,

אחרי שנה פגשתי אותה בצפון,
היא לא סבלה את הלחות, אהבה את הירוק
אבל התגעגעה לצבעים שלה, לאוויר שלה.
ואחרי תקופה לא קלה בכלל, ארזה את חפציה
וחזרה אל המדבר שלה...

לי היא אמרה שהיא מהמדבר
ודווקא האמנתי, הבועה הזו שלה,
הקול השליו, המחשבה התמימה...
דווקא התאים לה מדבר.

עברה תקופה, וסיפרו לי שראו אותה על חומות העיר,
ירושלים העתיקה, על איזו עיר חשבתם?
עם בד לבן על השיער הכתום והארוך שלה,
רוקדת כאילו משהו נכנס בה,

תמר מירושלים אמרו לי,
תמר מהרובע...
זו שסיפורי ירושלים הם שיריה הפרטיים,
זו שהאנשים במסלול הסיור אליה נקשרים,
שיערה אש ומבטה חם,
הולכת ומשדרת אהבה לכולם...

תמר מירושלים, מהרובע,
תמר של המדבר,
חול חומות ודמעה
וזה עוד לא עבר

תמר הזו, הג'ינגית
עדיין מתאים לה המדבר...


ועכשיו על כיס החולצה,
ישנו סמל כסף קטן,
הצורף ברובע הכין,
עץ תמר קטן ועדין,
עבור תמר הקטנה שלו
עץ מדברי, בודד.