זה מוכר לך המבט עליו אני מדברת? נו, מה אתה משחק אותה תמים,
זה שעובר בין עינינו כל פעם שאנחנו נפגשים. זה שאומר שאנחנו
רוצים יותר אחד מהשני אבל ברגשות לא בטוחים. נו, מה אתה משחק
אותה תמים? זה שאנחנו יושבים אחד מול השני ולא יכולים להסיר.
כן, הבנת? זה המבט. אז מוכר לך? כי לי הוא מוכר, ואותי הוא
משגע. פלרטוט בין העיניים עוד יותר גרוע מכזה שבמילים. ואז
אנחנו צוחקים! וצוחקים וצוחקים וכשגומרים אף אחד לא מבין מה
הלך פה. אני נמסה ושוב המבט הזה. אחד מול השני אנחנו יושבים
ובעצם רוצים לשבת אחד ליד השני ואז בטעות להשתפשף וכשזה קורה
ואני צוחקת אתה מחבק אותי. וזה הרבה יותר טוב, מאשר לשבת זה
מול זה ולחכות לעוד מבט.
ואני לא יודעת איך אתה תמיד, תמיד, עושה את זה לבנות תמימות?
אתה תמיד מהפנט אותן עם המבט שלך עד שהן נמסות? אתה תמיד מסתכל
בהן כך במבט מלא משמעות? או שאני מיוחדת. או יש לי סיכוי. יושב
מולי ומשחק איתי משחקי מבטים שקורעים את הלב. מה אני אמורה
לפרש כרמז ומה האמת? אוף. אולי אתה יכול להסביר לי. המבט הרי
הוא שלך. כשאני מסתכלת כך זאת רק מסיבה אחת - כי אני דלוקה.