[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מי לא מתקמבק היום?
פליטווד מאק מקרטעים על הבמה ומשתעלים איזה שיר חדש. להריסון
לא נותנים למות בשקט וזורקים אותו מהקבר ישר לשנת 2003. בוב
דילן כבר נצח בן שישים, ובקרוב גם מוריסון יתעורר מתרדמת
האמבטיה. לך תדע, אולי נשמע איזה פנדר מנסרת את האוויר שלאורך
מגדל השמירה.
"גאנז אנד רוזס" חוזרים לשוק בהרכב כרסי ו"משינה" מפוצצים את
קיסריה. גבירותיי ורבותיי - ההיסטוריה!
גרוניך וכספי מעלים בפעם המי-יודע-כמה את "מאחורי הצלילים"
לשנת קיבינימט להולדת הנוצרי, אהוד בנאי חוזר בתשובה, שלמה
ארצי מעבד את עצמו לאלקטרוני, הנטאשות בניצנים וצמח חזר
לאופנה!
למה אני נרעשת, ישאל החלק ההגיוני באישיות שלי, הרי בקלות ניתן
למצוא את הרווח שלי בדבר. בעצבנות רבה יענה החלק הצדקני,
שהסיטואציה מעוותת (בלשון המעטה!). אם נבדוק לרגע עמוק
להיסטוריה נמצא שהמוסיקה היא קולו של העם. המוסיקה היא המחאה.
קחו לדוגמה את ה"קלאש" (שאגב התקמבקו עד צאת הנשמה ברגע
שסטראמר מצא את עצמו ללא רוח חיים) שהיו מוסיקת המונים שביטאה
בעיקר את חולשות האספסוף האנגלי בשלהי הסבנטיז האינסופיות.
פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו חיים במדינת רווחה קפיטליסטית (?)
שהמוניה מובטלים ומתוסכלים, מחוסרי פתרונות ואובדי עצות. אשר
נציגי המהפכה שלהם נסקלים בלגלגנות על ידי בדרנים סוג ז'
ודלתות הדמוקרטיה נטרקות בפניהם בדיפלומטיות תקשורתית מאוסה.
עולה השאלה. מיהו האדם הקטן? מהי חשיבותו של כל אינדיבידואל
בתוך חברה כל כך אינטרסנטית, רדופה באידיאלים של כסף (מי אמר
שאידיאולוגיה וכסף לא הולכים ביחד?) ויופי ושבויה באשליית חופש
אשר תמציתה כימיקלים יקרים והרסניים. כיצד יוכל אדם לדרוש את
מקומו בחברה המגדירה עצמה נאורה כאשר אותה חברה פולטת אותו
מחוצה לה?
אם לגעת ברובד אישי יותר של הדברים, כיצד מרשה לעצמה חברה
המגדירה עצמה שוויונית לתת לאינדיבידואלים בה להגיע לרמת חרדה
בה הם חוששים לגשת ולקנות קופסת סיגריות מחשש ששעות ספורות אחר
כך יפוטרו מעבודתם והכסף שהוצא על הסיגריות יהיה חסר ללחם
להאכיל בו את בני הבית.
למען הסדר הטוב, אחזור לביקורת שלי על תעשיית המוסיקה ההולכת
ומתמסדת. ובכן, במשפט זה אמרתי הכל.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"כאבי הראש הם
צירי הלידה של
המוח"

פרידריך ניטשה


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/9/03 10:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
זאת שאהבה את הביישן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה