שיר מוכר שמתנגן שוב ושוב.
מנגינה מלנכולית שמזוהה בשנייה.
מעל פסגות הרים, בחבל ארץ צפוני,
מקצה לקצה,
מסע אל הסוף (או אולי אל ההתחלה).
שמש יורדת אל הים,
ומציפה את השמיים בשלל גווני אדום, כתום וצהוב.
החושך מתקרב ואיתו גם השפעת העייפות.
מלווה במחשבה על האחת,
שכרגע רחוקה ממנו,
הוא קם ממקומו, וממשיך להתקרב,
להתקרב אליה.
24.6
שעות הערב המאוד מאוחרות
מצפה גורן |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.