ארוחת ביג מק אחת במקדונלדס מקצרת את חייך בשלושים ושלוש שניות
בערך.
ארוחת ביג מק כפול מקצרת את חייך בחמישים ושמונה שניות.
בתוספת קטשופ המספר עולה לדקה וארבע שניות, אך אם תשתה מיץ
תפוזים סחוט טרי מיד אחר כך תוחלת חייך תגדל בכעשרים שניות
בממוצע.
כוס קפה שחור לאחר מכן תגזול ממך את עשרים השניות הללו, אך
תקדים את השכמתך בבוקר בארבעים שניות, מה שיותיר אותך ברווח של
עשרים שניות שתוכל לנצל לצחצוח יעיל יותר של שינייך, שבתורו
יקטין את הסיכוי שלך לסבול מעששת באחד עשר אחוזים אם אתה גבר,
ושבעה עשר אחוזים אם את  אישה.  עישון סיגריה אחת יחד עם כוס
הקפה יקצר את חייך בעשר דקות, מה שיתכן ויגרום לך להגיע לרכב
באיחור ולפספס את הזמן המוקצב לחניה חינם בקניון.
אגב, קופסה אחת מכילה עשרים סיגריות, כלומר, מאתיים דקות חיי
אדם. לא הרבה בשביל שלוש עשרה שקל ושבעים אגורות.  בחישוב גס
הייתי מעריך ששווי חייו של אדם בן שבעים הוא שניים וחצי מיליון
ש"ח, מה שאומר שאם נמשכן חמש עשרה שנים מחיינו נוכל לקנות דירה
בדרום תל אביב (קומה שלישית בלי מעלית, כולל דו"ש ומזגן).
האנשים הבוחרים בסגנון התחייבות זה מעטים למדי, ורובם לוקחים
משכנתא מהבנק, בריבית חודשית שמספיקה לבדה לכלכל משפחה
אפריקנית ממוצעת. משפחות אפריקניות ממוצעות לא נוהגות לקחת
משכנתא. הן בדרך כלל מסוגלות לממן לבדן את בית המגורים שלהן,
או אף בונות אותו בעצמן, דבר שנחשב במדינת ישראל לנדיר ביותר.
למרות זאת חייו של האפריקאי הממוצע הם קצרים ופשוטים, לעומת
חייו הארוכים והמורכבים של הישראלי המצוי. ללא ספק, אפריקאים
נהנים יותר. הם מגיעים לבגרות מינית בגיל שלוש עשרה לערך,
מגויסים לצבא בגיל חמש עשרה, מעמידים צאצאים בגיל שמונה עשרה,
וכל מה שנשאר להם לעשות בעשרים השנים הבאות שנותרו לחייהם הוא
לשבת חסרי דאגות בבקתות הבוץ והקש הקטנות שלהם ולתהות על גורלו
של היקום, או לספור כוכבים אם תרצו.  בלילה בהיר ניתן לזהות
בערך חמש מאות כוכבים שונים בשמיים, ומכיוון שברוב השפות
האפריקאיות השבטיות המספר הגדול ביותר שקיים הוא חמישים
ושמונה, אפריקאים רבים מאבדים את שפיותם לאחר שהם מגלים כי
קיים מספר גדול יותר. אלו שאינם מאבדים את שפיותם מדווחים כי
ספרו יותר כוכבים מאשר המספר הגדול ביותר הקיים בשפה, ועקב כך
מוכרזים על ידי השבט כבלתי שפויים ונשלחים להסתכלות אצל זקן
השבט. מושג האינסוף מקבל כאן משמעות חדשה מבחינה
אנתרופולוגית-סוציולוגית, ומבחינות פלצניות אחרות. אכן, ספירת
כוכבים היא עיסוק קטלני בתרבויות מסוימות, בדיוק כמו עישון
ואכילה של ארוחות מקדונלדס בתרבותו המתקדמת של הישראלי המצוי.
חייו של הישראלי המצוי מלאי דאגות למצבו
הכלכלי-בריאותי-נפשי-חברתי. הדאגות הללו לכשעצמן גורמות לירידה
נוספת בתוחלת חייו, וחוזר חלילה. למשל, דאגה של אם לגורל בנה
המשרת ביחידה קרבית מקטינה את תוחלת חייה בדקה ועשרים וחמש
שניות בכל פעם שעולה בראשה תמונת בנה השוכב במארב. חייל המשרת
ביחידה עורפית ומאחר לביתו בשעה מקצר את חיי אימו בשמונה עשרה
שניות. אם הטלפון הסלולרי שלו אינו זמין באותה עת, המספר יכול
להגיע אפילו לחצי שעה. הפסד של קבוצת כדורגל אהודה-שלוש שניות.
עקיצה מרושעת של חבר לעבודה-ארבע שניות, פרידה מבן זוג
אהוב-רבע שעה עד שעה, תלוי בגודל איברי המין ובמידת הביטחון
העצמי.
תשובה חיובית בבדיקת איידס- שלוש עד עשר שנים.
מבחינה כלכלית, הפסד כספי של משקיע ממוצע בבורסה מקצר את חייו
ביחס של עשר דקות לכל חמישים אלף דולר ואילו רווח כספי מגדיל
את תוחלת חייו ביחס דומה. משקיעים המפסידים יותר מהזמן המוקצב
להם לחיות מתים מחוסר כל. משקיעים שמרוויחים מספיק כסף בכדי
לכסות על הסיגרים שעישנו מסוגלים לחיות לנצח. כשאני מנסה לחשב
זאת במדויק, לפי כמות הסיגריות שעישנתי עד עכשיו וכמות הביג
מקס הכפולים שאכלתי, הייתי צריך למות לפני שנתיים.
אם נכניס למשוואה את כמות הסיגרים שעישן אבי, כוסות הקפה ששתה
ואת אורח חייו הפרוע, לא הייתי צריך להיוולד כלל.  אנחנו עדיין
כאן, כנראה כי שתינו הרבה מיץ תפוזים.

ג'ון דואו מאטלנטה, ג'ורג'יה, לעומת זאת, לא חולק איתנו את
אותו מזל. ברגע כתיבת שורות אלו הוא יוצא ממסעדה הצמודה לתחנת
הדלק בה הוא נוהג לתדלק בקביעות. בדרכו למכונית נחסם העורק
הראשי בליבו על ידי קריש דם והוא מתמוטט ליד הרכב כשצרור
המפתחות בידו. לצוות האמבולנס שיגיע בקרוב לא יוותר אלא לקבוע
את מותו. ג'ון נהג לשמור על בריאותו בקפדנות. הוא נהג לרוץ
שבעה קילומטרים כל יום והתאמן במכון כושר. הדיאטה שלו הייתה
מורכבת ממעט שומנים והרבה פירות וירקות, וכמות הכולסטרול בדמו
הייתה שואפת לאפס. ויטמינים ומינרלים לא היו חסרים לו כלל.
אז מהי הסיבה אם כן, למותו הטראגי של ג'ון?

על סיבת מותו של ג'ון והסיבה האמיתית להישרדותי והישרדות
משפחתי
בחלק הבא שייקרא-"צירוף מקרים".