[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








בעקבות קריאה בספרו של פנחס שדה "החיים כמשל" - על התעלות
רוחנית מתוך סבל ובדידות, והאפשרות לכך בעת הפוסט מודרנית.


פנחס שדה חש בדידות. הוא נתקף, בשנת 1956 ב"אימת הבדידות".
היום אין בדידות. מוכרים לנו 'ממלאי בדידות' (עם סלקום אתה אף
פעם
לא לבד) ובגלל זה אנחנו לא חווים את הבדידות. אנחנו לא
פוגשים בבדידות המהותית שלנו כבני אדם, כברואים. "שיפור רמת
החיים" שנובע מהמפכה התקשורתית הוא בעצם צמצום הרגעים שבהם אדם
נמצא לבדו מול העולם, (מול אלוהים-לפי פנחס שדה).

ובאמת, אני חש בעצמי, ובעיקר רואה בסביבתי אנשים שלא מסוגלים
- איבדו את היכולת להיות לבד. אבל זה לא רק זה...הבדידות, או
אולי - חווית הבדידות (שהרי באופן מהותי אנחנו בודדים בדיוק
כפי שהיינו בשנת 56', וגם בימי האדם הקדמון) הכרוכה בחווית
הסבל שעליה מדבר פנחס שדה כבסיס לכל התעלות רוחנית אפשרית, כל
אלה - מכלול של רגשות חיים, וקשים - נמנע מאיתנו. החברה
(המערבית) כדרכה מרפאה את הסימפטומים: זה לא נעים לנו להיות
לבד? נמציא, נמכור ונקנה תחליפי אינטימיות (סלולריים, אינטרנט,
טלוויזיה) וכך לא נחוש את חווית הבדידות, וזה לא שלא נהיה
בודדים. אבל! בכך נמנעת מאיתנו המוטיבציה שהחוויות והתחושות
האלו מייצרות, אותה התעלות רוחנית, "לידת הרוח מתוך ייסורי
הלב" פשוט לא תקרה משום שאנחנו לא קשובים לייסורי הלב. אנחנו
כבר לא צריכים להתייסר, ייסורי בדידות וחולי, ייסורי נפש וגוף
- הכל נמנע! יש פרוזאק, יש תקשורת אינסופית כדי שהנפש לא
תתיסר, כדי שלא תחוש את בדידותה הניצחית. רשמי החושים
מסנוורים, יוצרים מערבולת של אור צבעוני וצליל קליט וקיצבי,
שבתוכו לא מורגשים הריקנות, הבדידות, הסבל...נשאר תסכול מלוכלך
- ואיך תיולד הרוח ככה?

ובכל זאת, זה כמובן לא מצליח לגמרי. העולם החיצוני - צבעוני,
רעשני וקליט ככל שיהיה לא מצליח להדחיק לגמרי, כל הזמן, את
הכל, ואנשים חשים יותר ויותר תסכול, חוסר סיפוק, ריקנות...אבל
הריקנות הזאת כבר לא נתפסת כאימת הקיום, אלא כתוצאה של בחירה
לא נכונה שעשינו, קנייה לא נבונה שקנינו או תכנון קריירה לקוי.


ההיפר-קפיטליזם מחלחל לנשמתנו. אני מרגיש ש"משהו" לא בסדר: אני
לא לגמרי מי שאני רוצה להיות, אני עושה דברים שאני לא רוצה
לעשות וכיו"ב ומבין מכך שחסר לי משהו, משהו שנתפס כמוצר, דבר
בעולם החיצוני. (בסביבה שלי זה יהיה בדר"כ חוסר בכסף או
בזוגיות - שניהם מוצרים במובן שלי כאן). כל זה גורם לפספוס של
החקירה אודות אותה תחושה ש"משהו" לא בסדר, חקירה שמקומה לגמרי
בעולם הפנימי. כי אותו דבר שלא בסדר, זה אותו דבר שמייצר את
הבדידות, את הסבל...בסופו של דבר מה שלא בסדר הוא היותי. (אפשר
היה לומר - היותי אדם, אבל זה מיותר)

חקירת הסבל הזה, חקירת "הבעיה האנושית" היא החקירה המהותית, שם
ימצאו הדברים שיעזרו להתקיים עם הסבל, וממנה תיוולד הרוח.
למידת המצב האנושי, "הכרת האמת", "חווית האקסזיצטניאליזם" (לא
טוב היות האדם לבדו אבל הוא לבדו בין כה וכה) לא מאפשר להימנע
מהסבל, אבל הופך באיזשהו אופן את הסבל לחיים האמיתיים, הערכיים
באמת. זהו לא סבל בכייני, אלא זה הסבל שמוסיף להתקיים מתחת
לשמחה הכי גדולה, והוא זה שיכול לאפשר, בעצם, שמחה תמיד...מה
שאני קורא אושר. ולניחושי, הסבל הזה מתמצה, נובע כולו מתודעת
המוות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בנות 15-22 עם
תמונה אלי
לפרטי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/9/03 19:26
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דה ססמינק

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה