[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שאולה החסויה
/
הבת של ראש הממשלה

לא קל להיות הבת של ראש הממשלה.
הוא רוצה שאני אתעניין במה שהוא עושה, שאני אראה חדשות וכל זה.
לא מעניין אותי.
בבית הספר יש ילדים שמנסים להיות נחמדים אליי, כי אני הבת של
ראש הממשלה. מצד שני, יש כאלה ששונאים אותו, אז הם גם שונאים
אותי כנראה. ויש כאלה, וזאת הקבוצה הכי טובה, שפשוט מתעלמים
ממני, ולא אכפת להם מי אבא שלי. מה אני צריכה אותם בכלל? ומה
אני צריכה לראות חדשות?
יש לי את העולם שלי.

העולם שלי הוא כמו כל האגדות שהילדים הקטנים אוהבים. זה עושה
אותי ילדותית? אני לא יודעת.
אבל כנראה שזה עושה אותי מוזרה. ככה אנשים אומרים. בעולם שלי
יש פרחים פורחים וציפורים מצייצות וכאלה דברים. ויש גם אנשים.
אבל לא אנשים כמו בעולם שלכם. בעולם שלי, כל אחד דואג לכולם,
ולא רק לעצמו, אבל מצד שני לא מתערבים ובסך הכל כל אחד חי את
החיים שלו. אני, בתור המלכה, אחראית שלכולם יהיה טוב, ולא יהיו
בעיות. כולם מכבדים אותי ומעריכים אותי שם...ואף אחד לא אומר
שאני מוזרה.

אני חושבת שהתפקיד שלי בתור המלכה די דומה למה שאבא עושה. פעם
ניסיתי לדבר איתו על זה, הוא הקשיב קצת, מלמל משהו על זה שאני
מוזרה והמשיך בדרכו; היה לו משהו יותר חשוב לעשות.
תמיד יש לו משהו יותר חשוב לעשות ואין לו זמן. בעולם שלי זה לא
ככה, לכולם יש זמן ולכולם אכפת, ולא אומרים על אף אחד שהוא
מוזר.

האמת, אין לי ממש מושג מה אבא עושה בתור ראש הממשלה. אף פעם גם
לא התעניינתי בזה למען האמת. פעם הוא ניסה לדבר איתי, אמר
מילים ארוכות ומוזרות כמו "פוליטיקה" ו"אינתיפאדה", לא הבנתי
מזה כלום וחזרתי לעולם שלי.
היום בערב אבא הכריח אותי לשבת איתו ולראות חדשות. הוא הגיע
למסקנה שזה לא יתכן שהבת של ראש הממשלה לא תדע מה קורה במדינה.

בעולם שלי אין חדשות, אין בכלל טלוויזיה, מי צריך את זה בכלל?
כל אחד הוא בעצם עולם, עולם שמספיק מעניין אותו. אף אחד גם לא
רוצה להכין תוכניות, מעדיפים להשקיע בעולם שלהם.

ישבנו על הספה בחדר הטלוויזיה, אחד מיותר מדי חדרים לטעמי שיש
בבית ראש הממשלה. אבא בדיוק היה צריך לחזור לממשלה, הוא חזר
לרבע שעה הביתה, פתאום היה לו דחוף שאראה חדשות. אז הוא הושיב
אותי על הספה, והדליק את הטלוויזיה.
חדשות.
הרבה רעש.
קול עבה, עצוב, מיואש אומר: "... עשרות נפגעים, 9 הרוגים..."
רחוב.
רואים בגדול איש יושב על המדרכה ובוכה, בוכה מכל הלב, מוציא את
כל הנשמה.
מסביב מתרוצצים המון אנשים, מנסים לעזור למי שעוד אפשר.
מכוניות גדולות לבנות, כתוב עליהן "מגן דוד אדום".
רעש.
מהומה.
הנחתי את ידי על עיניי ועצמתי אותן חזק חזק. מנסה להוציא את כל
מה שראיתי עכשיו מהתודעה שלי. לשכוח מזה.
הרגשתי דמעות בגרון.
אבא ניסה לחבק אותי.
"אתה ראש הממשלה"! צעקתי לו בקול חנוק לגמרי ויצאתי בריצה
מהחדר. המשכתי לרוץ, יצאתי מהבית, התיישבתי על המדרכה ובכיתי.
כמו האיש ההוא בטלוויזיה.
ישבתי שם. אני לא יודעת כמה זמן.
אבא יצא מהבית, ליטף את ראשי כבדרך אגב, ומלמל משהו.
אחר כך עליתי לחדר שלי וחזרתי לעולם שלי. לעולם הנפלא שלי שבו
לא קורים כאלה דברים.
אני הבת של ראש הממשלה. ר-א-ש ה-מ-מ-ש-ל-ה!
אנשים מתים.
אנשים יושבים, יושבים על המדרכה ובוכים.
הוא לא עושה שום דבר.
כנראה שהמוזרות זה אצלנו בדם.
בכיתי.
כל הלילה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
השד העדתי!

פרובוקטור.


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/10/03 9:36
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שאולה החסויה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה