כשאמרו לה: הבגדים שלך מחרידים
היא אמרה אם זה כך למה אתם מסתכלים?!
כשאמרו איפורך מוגזם ושיערך פרוע
ענתה: להיות כמו כולם, הרבה יותר גרוע  
אמרו לה לחזור לא יאוחר מחצות
צחקה: אני לא סינדרלה, תנו לי לחיות!
כשעל החום בקיץ הם התחילו לרטון
עם שמיכת הפוך היא המשיכה לישון  
אמרו לה תתלבשי, קר שם בחוץ!
היא יצאה ערומה עם הגשם לרוץ
הם רשמו אותה לבתי ספר פרטיים
היא העדיפה ללמוד בפנימיית החיים
הם אמרו שאהובה הוא פרחח ותו לו
היא ידעה שאם צריך תמות בשבילו
הם התייאשו: את בזבוז! ממך דבר לא ייצא
היא ענתה: אוכל להיות כל מה שארצה
הם צעקו שזו גסות ושהטון שלה חצוף
היא יצאה בסערה עם חיוך על הפרצוף
הם ציפו שתחזור אך עיקבותיה נעלמו
בלכתה גיחכה: אולי כך הם ילמדו
הפזיזות שלה, הרצון העז למרוד  
שכל כך הפריעו להם לא היו עוד
הם חשבו ברוך שפטרנו מעונשה של זו
אך תוך זמן קצר סבלם הפך קשה מנשוא
בשבילם היא נשארה לתמיד בעבר
הם הבינו מה איבדו רק שהיה מאוחר
עם הפזיזות העקשנות והעדר ההיגיון
נעלם גם הקסם התמימות והחום  
הם היו זקנים עם ניסיון של שנים
היא הייתה מלאת חיים וריגושים
הם ניגבו בעצב דמעה מלוחה
עם צער בלב על כך שהיא הלכה
כן, נכון, היא הלכה אך השאירה אחות
שעזרה לאנשים להמשיך ולחיות
אחות נהדרת, שעוררה חיוכים
כנים ושמחים אך שופעים געגועים
היא לא עזרה לפצעים בליבם להחלים
אך הקלה מעט על הכאבים
בזאת אסיים אך לא לפני שאומר
תשתדלו לחייך! ורק עוד דבר:
"נעורים" הוא שמה של זאת שעזבה
אחותה "נוסטלגיה", הלא פחות אהובה
זהו סוף השיר אך לא הסיפור
כולכם מבינים למה הוא לא גמור
"נעורים" תעזוב כל אחד ואחד
זה צפוי ואין בכך שום דבר מיוחד
התישאר "נוסטלגיה" זה כבר סיפור אחר...
ואם ירצה השם אותו נזכה לספר...                              
                                                           
                     
                                                           
         semi