גלגל, מרכבה, מכונה, עוד המצאה עוד התקרבות, פחות גבולות פחות
מחסומים, יותר הבנה יותר אהבה אך לא לאורך זמן - המצאה נוספת
מהפכה נוספת, טכנולוגיה מתקדמת עוד ועוד, הכל הרבה יותר קל
ומתרגלים לקל, פחות התמודדות ומתרגלים ללא להתמודד, פחות רצון
להבין, פחות הבנה פחות אהבה.
גם רובספייר בתחילת דרכו לא תיאר בנפשו שרעיונותיו יובילו
למהפכה. דנה, בניגוד לרובספייר הייתה הרבה פחות אידיאליסטית
אבל מהפכה זאת מהפכה.
לפני חמישים וחמש שנה דנה הייתה כוסית, הרבה מחזרים היו לה, גם
היום כשמסתכלים עליה מבעד לקמטים ניתן לקבוע מעל לכל ספק
שמדובר בכוסית בדימוס.
את יואב הכירה במסיבת פורים, זה התחיל במבטים ביישניים בתחילת
הערב, המשיך בחיוכים הדדיים שהפכו להיות ברורים יותר ויותר ככל
שעלתה רמת האלכוהול בדם והסתיים בחירמונים שבסופם החליפו
השניים טלפונים.
יומיים אחרי שוחחו השניים בטלפון והחליטו להפגש. יואב אסף את
דנה בסביבות 21:00, הם ישבו בבית קפה וניהלו שיחה חצי עניינית
עם קורטוב של הומור, ניצוצות לא היו שם אך השיחה החזיקה יפה
וזה עוד בטרם החלו לדבר על זיונים ועל חברים לשעבר. למעשה
הדיאלוגים המעניינים יותר התקיימו במוחם בינם לבין עצמם:
יואב חשב "איך יתכן , במסיבה כשהכרנו, התחרמנו כמו מטורפים,
מיצי הרוק שלנו התאחדו לכדי תרכובת אחידה אחת, אגלי הזעה שלנו
התערבבו כאילו אין מחר ועכשיו אני יושב פה מולה כאילו רק עכשיו
הכרנו. זה לא שלא נחמד לי אבל מבאס, זה כמו לטפס על פסגת
הקלימנג'רו להגיע חמישים מטרים מהפסגה ואז ברגע אחד של היסח
דעת ליפול חזרה מאה מטרים, זה לא שאתה מתרסק, אבל היית כל כך
קרוב ותכננת את הכוחות שלך בהתאם, פשוט מבעס".
דנה לעומתו חשבה - "קדימה ניצוצות איפה הניצוצות. הוא חמוד אין
מה להגיד, יש לו גם רכב חברה אבל הוא לא מספיק אסרטיבי. הוא
נראה לגמרי לא רע וממה שאני זוכרת מהמסיבה כשהוא נצמד אליי -
הוא מאובזר לגמרי לא רע, אבל זה לא מספיק, עדיף שהיה מפגין קצת
בטחון עצמי".
וכך המשיך יואב לטפס מטר אחר מטר כשמדי פעם היה נופל חזרה כמה
מטרים. ודנה המשיכה להעלות על כף המאזניים הרציונאליים עוד
תכונה ועוד תכונה וניצוצות לא היו שם.
בסוף הערב דנה דנה את יואב לכף חובה על העדר ניצוצות בנסיבות
מחמירות. ויואב, יואב המשיך מבחינתו לטפס, גם הוא לא ראה שם
הרבה תקווה אבל כאלה הם גברים - מטפסים מטפסים עד שמגיעים
לפסגה או עד שהחבל נקרע.
למחרת דנה הייתה עסוקה בשטיפת כלים כשלפתע הטלפון צלצל, היא
נגבה את ידיה וניגשה אל הטלפון הנייד, היא זיהתה שיואב מהצד
השני של הקו, בבואה לענות נעצרה ושתי פגישותיה עם יואב עברו
לנגד עיניה ובניתוח אינטואיטיבי מבריק הגיעה דנה למסקנה -
"עדיף שלא הענה".
ייתכן כי ההשוואה בין דנה לרובספייר עושה עוול במידה מסויימת
לזה האחרון, בכל זאת לרובספייר היו רעיונות מגובשים ורצון
ליצור שינוי, דנה לעומתו הייתה סתם עוד כוסית שבשבריר שניה של
הארה הצליחה לקחת המצאה קיימת - הטלפון הנייד ולתת לו שימוש
חדש - הסינון.
דנה כמובן לא ייחסה לזה חשיבות היסטורית מיוחדת בהתחלה, היא
סיפרה על כך לחברותיה כאנקדוטה. הסיפור הפריח לו כנפיים והתפשט
במהירות, יותר ויותר בחורות התחילו להשתמש בשיטת אי ההתמודדות
הנפלאה הזו. גברים חטפו סינונים על ימין ועל שמאל, היה פה שמח.
יואב כאמור היה הגבר המסונן הראשון, תחילה הוא לא הבין - "היא
כנראה מתקלחת" ניסה לשכנע את עצמו. כעבור חצי שעה ניסה שוב ואז
כבר הכל היה ברור, ההפנמה הייתה קשה, בכל זאת הוא היה הראשון,
לקח לו שלושה ימים להתאושש, אבל לא לגמרי, פחד הסינון שלפתע
הפך לנורמה היה עתה חלק בלתי נפרד מהאישיות שלו, שלו ובעצם של
כל המין הגברי החל מאותה נקודת זמן.
היום יואב הוא איש זקן, אבא וסבא - שמונה נכדים יש לו, אומרים
שאשתו דנית עליה השלום הייתה אשה יפה. היא נפטרה עם חיוך, יואב
תמיד הצחיק אותה.
דנה לעומתו לעולם לא נישאה, לאחר שהבינה שהיא בעצם המקור לשיטת
הסינונים, התמלאה במין תחושת שליחות, היא פשוט התמכרה לזה, היא
סיננה כל מה שזז, לעתים אפילו כשגבר היה ממש מוצא חן בעיניה
הייתה מסננת אותו וחוזרת אליו כעבור מספר שעות. כשהבינה שהיא
מכורה היא כבר הייתה בת שלושים ושמונה ולא אטרקטיבית כבעבר. אט
אט התמלאה בחוסר בטחון שמשך אחריו מרירות שהלכה והתגברה ככל
שהזמן חלף. עד שבגיל מאוחר יותר נטרפה עליה דעתה.
היום מתגוררת דנה באחד מאותם מרכזים גריאטריים, היא יושבת שעות
מול הטלפון הנייד המשוכלל שלה ומחכה שמשהוא יתקשר.