[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רביד צור
/
מתחתנים?

עוד לפני ששכבתי לישון ידעתי שמשהו לא בסדר. זה לא שקרה משהו
מיוחד, אבל כשהוא אמר לי לילה טוב והסתובב ללכת לחדר השינה,
ראיתי את זה על הגב שלו. משהו בצורת הנשיאה של הגוף. בדרך כלל
רואים דברים כאלה על הפנים, בעיניים, יש כאלה שאומרים שזה כתוב
על המצח. אני רואה את זה על הגב. לכן לפעמים אני תופסת את זה
מאוחר מדי. רק כשהוא הולך אני רואה את האמת.
בעוד כמה זמן אני אעשה סיכום של הדברים ואני אומר לעצמי- היו
שם סימנים מוקדמים, זה את שלא הקשבת להם, אבל בינתיים אני
מופתעת לגלות את האמת על הגב שלו כשהוא הולך לישון.
"סרפד הספק הקדים לפרוח הלילה" הוא אמר, שולח בי מבט אחרון
מדלת חדר השינה. הוא רואה את זה בעיניים שלי גם אם אני לא
מסתכלת עליו. "אל תשכחי למצוא את הנרקיס, אחרת שוב לא תירדמי
כל הלילה". גם מלגלג וגם דואג לי.
בעוד כמה זמן אני אעיף מבט בחלון, מחויבת למיטה ולחלוק, ואזכר
ברגע האחרון של רכות. אני אחשוב שאני הפסקתי אותה, ושזו הבחירה
שלי, אבל בינתיים אני נותנת לדברים להתגלגל מאליהם.
חלמתי: בשמלה אדומה אדומה אני כמעט מרחפת, מעל מרצפות שיש
וחבצלות, לא ממש נוגעת בקרירותן. אני זוכרת מחשבה שבאה והלכה-
הייתי שמחה לדרוך על הקרקע. אבל במקום לנחות אני ממריאה גבוה
יותר. אני מנפנפת בכנפי הנשר שצמחו לי משום מקום, וממריאה מעל
הים אבל מתחת לעננים. מצאתי צוק, רציתי רק לנוח. ברגע הנחיתה
נעלמו הכנפיים, ואני נשארתי מאושרת. קרעתי מעלי את השמלה
וידעתי- בחופש המוחלט הזה אמצא את מותי.
בעוד כמה זמן אני אזכר בתפוז שהחזקתי ביד, באיקונה שעמדה על
המראה, ובשמלה הירוקה שהשתקפה עלי משם. אני אחשוב- הציור אינו
שלם, חסר פה האדון, אבל בינתיים אני מוטרדת מדברים אחרים.
כשהתעוררתי לא יכולתי לנשום. כבר היה בוקר, והוא כבר יצא
לעבודה. אני שכבתי במיטה נאבקת על כל נשימה כאילו היא האחרונה
שתותר לי אי פעם. בדמיוני טבעת זהב חובקת את צווארי ומתהדקת.
קראתי לעזרה ולא היה מי שישמע.
בעוד כמה זמן אני לא אבין איך נתתי לדברים להתדרדר כל כך. אני
אדע שיכולתי לעצור את זה עוד קודם, אבל עכשיו אני רק רוצה
לנשום.

הוא חיכה לי הרבה מאוד זמן. גם אחרי שהאורחים הלכו והכל נסגר,
גם כשכיבו את האורות. הוא המשיך לחכות גם כשמצא ניחומים
בזרועות אחרות, גם אחרי שראה אותי מחויבת למיטה ולחלוק, אבל
אני מעולם לא הגעתי. הייתי על הצוק שלי, מאושרת ומתה.
בעוד הרבה מאוד זמן אני אתגעגע. גם אליו ובעיקר אלי. אבל כרגע
אני נאבקת על כל נשימה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שמעת על
האוסטרלי שמת?
הוא קנה בומרנג
חדש
וזרק את הישן.

(ציטוטים נבחרים
מספרו של
יעקב פופק "איך
להתחיל עם
בחורות ולהישאר
בחיים"
מתוך הפרק העוסק
בהומור
כשיטת חיזור).


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/8/03 3:05
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רביד צור

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה