פנינה פרל / הראשון |
חסר. כי הסוף היה צריך להיות: "אני כבר לא כועסת יותר, לא
עלייך. אני מאוכזבת, מותשת, עייפה ובעיקר מדחיקה".
אני יודעת שעשיתי טעות, אבל את השאלות האמיתיות אני מפחדת
אפילו לשאול את עצמי, ואולי כי אני יודעת את התשובות הכואבות
עוד יותר.
אני, שמנסה לחיות את הרגע, חיה רק את העתיד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|