הנתיב בו אני הולכת
העלים בו יבשו זה לא מכבר
והכפור מרטיט את הבשר
והברק בעיניים מבקע סלעים.
הנתיב בו אני צועדת
בו השמש עוד לא זרחה
והפרחים עוד לא התעוררו לחיים
הוא כבר לא הנתיב בו פוסעים האחרים.
ושותפיי למסלול הבדידות
אחי לצרה ונחמותיי הפעוטות
עזבו לעולם יפה יותר, בו מלבלבות באושר אהבות
עולם בו לא מורגש סבלי הדומם.
איני יכולה לעבור מהכפור לחמימות
ונותרתי לבד, בעולם של שלכת
אסייר ברחובות, אסתגר בעצמי
כשידי קרות
ולבי, שומם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.