חזי זורעם: אמור לי נא, וכי מדוע תשאל שאלה שכזו?
רומן סיפציה: וכי איש בחזקתו יחזיק, מטה קסמים קדום זה
חזי זורעם: והאם האיש איננו יחזיק אלא יפיל ויאונן, ויאמר אח
אני אדם, אני  חזק.
רומן סיפציה: אין ברצוני להיתקל באיש אשר לא יחזיק, כי כעור
פנים הוא, ואין ביכולתו לכבוש לב אישה.
חזי זורעם: אם לא יוכל אדם זה לכבוש, ויזכור מצוות הוריו
ויאומר לעצמו אם אז לא יוכל, דיינו.
רומן סיפציה: חושב אני כי טועה אתה, הרי ידוע כי סוף מעשה
במחשבה תחילה.
חזי זורעם: אך אם יפול לבבו, ולא יראה כימין ורע, אך ירצה ולא
יפול בחייו, יזכור דין אדם.
רומן סיפציה: צודק את במשפט זה, אך אין בזמני מקום אליך, כי
אתה איש שדברי פיו מלאים שטויות, קח את דבריך וצא בחוץ.
חזי זורעם: האין בושה בפיך, הלא אני הוא אני!
רומן סיפציה:  בושה  וכלימה בפי, כי לא ידעתי כי אתה הוא אני,
הגיע זמני לפוג, כי דמי בראשי, כולי בוז.
חזי זורעם: התבקש לחיי ותרצה בדמי? הלא אני הוא! דמך בראשך
וראשך באזור ערוותך.
רומן סיפציה: אין ברצוני למות, איני רוצה שדמי יקוז, אולי פשוט
תיתן לי מכות בעכוז?
חזי זורעם: הלועג אתה לי וצוחק לי בבוז?
רומן סיפציה: מה, אמרת משהו? פשוט עבר פה זבוב...
חזי זורעם: לא שמעתי כלום, אתה בטוח שדפקו בדלת?
רומן סיפציה: אמא שלך זונה?
                 מה מי אמר את זה?
חזי זורעם: נדל? האם אתה כאן?
              Is their anybody out their ?
לורד נ - דל: כן! זה אני! באתי להציל את המצב! כי דין צרת חברי
צרת אני בעצמי.
חזי זורעם: אני הוא האיש באחוזת היופי, התרצה משהו?
לורד נ - דל: אתה הוא האיש באחוזת היופי? האיחרתי את זמני?
הבאתי לשב אם אתה הוא האיש, אז מי זה האידיוט מגודל השיער?
חזי זורעם: האיש אותו אתה מחפש יחזקאל הוא, האיש בעל הכרוב, לא
כן?
לורד נ - דל: אכן כן, יחזקאל בעל כרוב הברזל, אומרים כי שערו
חזק מכל אדם, בנגחה יכול לרסק לך את כל כלי הדם.
חזי זורעם: אכן, זהו הוא, תוכל למצוא אותו אם תחפש, אך מילת
עצה אחת לי אליך, החרוזים? לא נמאס?!
לורד נ - דל: החרוזים? זה סימן ההיכר, ככה קוראים לי, הלורד נ
- דל בעל חרוזים במרקם נמר.
חזי זורעם: איני יודע מה להגיד, האם ככה הם החיים? האם אין פה
יותר מסתם יחסי גומלין עלובים?
בהישמע משפט זה, הכל נהיה שקט, אדם לא דבר, הרים הלורד נ - דל
את מטה הקסמים ולקח את חייהם של הנוכחים, ולבסוף את של עצמו.
כמו שאומרים צוחק מי שצוחק אחרון, לכל סיפור יש סוף,
ולכל סיפור מטרה, משל הוא גם דרך להביע דעה.