[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








במחברת הצהובה שלי אכסנתי שניים וחצי סיפורים של השראה. כתבתי
אותם ביוון. לא היה בהם הרבה והם גם לא היו מושלמים אבל כתבתי
אותם כשהייתי תחת המוזה. זאת הייתה מוזה טובה, יוונית, זורמת
כזאת. אותה המוזה ששרתה גם על משוררים וסופרים יוונים לפני
אלפיים שנה. טוב, אולי לא בדיוק אותה המוזה, כי גם מוזות
מזדקנות, אבל מוזה מאד דומה, אולי נינה של המוזה היוונית. היא
הייתה מוזה חמודה, לא יותר מדי חייכנית ולא יותר מידי אדישה,
מלאה בחוכמה עייפה כזאת שרק ניסיון וגיל מביאים.  היא אהבה
ספרים של אתגר קרת, וגם מוסיקת רוק, והיא נתנה השראה צינית
כזאת, עם רק קמצוץ של רגש אמיתי. כמו שאני אוהב. ואני נעלתי
אותה בתוך המחברת הצהובה שלי, בין השורות של שתיים וחצי
סיפורים של השראה.כשהייתי רוצה להעיר אותה הייתי נותן לה לחוש
קצת ברוח יוונית חמימה כזאת, ומקריא לה איזה סיפור של אתגר
קרת. ואם היא ממש הייתה צריכה את זה אז הייתי משמיע לה קצת  
"Green day", סתם בשביל הטעם הטוב. והיא נתנה לי סיפורים
טובים, לא מושלמים אבל טובים. הייתי כותב קצת, ואז מפסיק כי זה
מייבש לי את המחשבה, וגם כשהמוזה נושפת בעורפך ועושה לך נעים
בראש, עדיין זה קשה. ואז הייתי חוזר לבריכה או ממשיך לראות
טלוויזיה, והמוזה חזרה למחברת הצהובה שלה. היא הייתה יושבת לה
ימים בטוגה שלה, מהרהרת במסתורי היקום, מסרקת את שערה הזהוב
וקוראת לעצמה שירים יוונים עתיקים, אתם יודעים, דברים שמוזות
עושות. מחכה לי בשקט במחברת הצהובה, לכודה בין שניים וחצי
סיפורים של השראה, יושבת וממתינה בסבלנות בזמן שאני נרקב מול
מסך קטן. אחר כך, מגעגועים, החלטתי לקחת את המוזה לארץ. טסנו
אל-על כי המוזה אהבה איך שזה נשמע וכל הטיסה ניסינו לספור את
העננים ואפילו הסכמנו להניח תפילין כשהבחור החרדי עבר והציע,
הכל בשביל טיפת השראה. כל הדברים החדשים נתנו למוזה כל כך הרבה
רעיונות שהיא ביקשה העברה לדפדפת חדשה, רק בשביל ישראל. אמרתי
לה שאי אפשר, ושזה יקר לי מדי, וגם שאם היא תמלא את הדפדפת
הצהובה אז נוכל לדבר על ההמשך. היא התעצבנה, למוזות הרי יש מזג
מאד הפכפך, ובגלל זה הם גם כאלו טובות ומועילות כי הרגשות שלהם
יותר חדים משל בני אדם. בלי להגיד מילה היא חזרה למחברת עד
לסוף הטיסה, דווקא די טוב, כי בארץ לא מכניסים מוזות זרות.
במכס אומרים שהם מבלבלים את קהל הקוראים או הצופים בארץ. יותר
בירוקרטיה לדעתי. כשהגענו לארץ הכל עבר חלק , ביקורת דרכונים,
מציאת המזוודות, פשוט הכל. רק ביציאה מנתב"ג המוזה יצאה
מהמחברת להגיד שהיא מצטערת על כל הבלגן ממקודם ושזה הכל בגלל
ההורמונים של המוזות וגם בגלל שהמזגן בטיסה נורא הרס לה את
המצב רוח. לפני שהיא סיימה להסביר זינקו עליי שני מאבטחים של
נתב"ג וגררו אותי לחדר החקירות שם. דווקא מגניב כזה עם מראה
שהיא בעצם חלון ומנורה מתנדנדת וכל השטויות שאמורות להפחיד
אותי. הם שאלו איפה מצאתי את המוזה, ואמרתי שהיא באה אליי עם
הרוח היוונית החמימה. שיקרתי. אני ידעתי שהלכתי ליוון בשביל
למצוא את המוזה אבל בכל מקרה להם זה  לא היה משנה. להם זה רק
עוד בירוקרטיה שהם צריכים לעבור בשביל להחזיר את המוזה ליוון.
אחרי חצי שעה הם שיחררו אותי בהזהרה. הם לקחו לי את המחברת
והתרחקו ממני. נופפתי למוזה לשלום אבל היא כבר הייתה שקועה
בשומר, משורר חובב שחולם על תהילה. ככה זה עם מוזות, תמיד עמוק
בעבודה. עכשיו אני כבר לא כותב, רק נרקב עם המוזה הישראלית
השמנה שלי על הספה. צופה אתה בעוד איזה משחק כדורגל, מפצחים
גרעינים שחורים. רק  בפרסומות מדי פעם אנחנו מנסים להיזכר יחד
מה כתבתי אז במחברת הצהובה, בשניים סיפורים וחצי של השראה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בגיגול הקודם
הייתי זה שגוזר
את הפסטה.
דק-דק-דק הייתי
גוזר. קראו לי
לוצ'יאנו שגוזר
דק-דק (באיטלקית
זה הולך יותר
טוב, אבל לא
תבינו).


המאפיונר
הקומפולסיבי
ברגע מיסטי


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/8/03 16:01
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלעד יובל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה