איזה כיף,סוף סוף הגיע יום חמישי ואני הולך הביתה אחרי 18 יום
בפנים(בצבא לא בכלא!).
אני מעמיס את התיק על הכתך ויוצא מאוטובוס 567 לכפ"ס וצועד קצת
הביתה,נכנס בדלת וכולם קופצים ומברכים את בואי ומחבקים ומנשקים
ומביאים לי כוס שתייה וסיגריה ומדברים קצת ומה היה.
אני נכנס למקלחת ושוטף את הזוהמה של הצבא ושל כל האנשים שאני
לא סובל ולא אוהבים אותי שם.
יוצא נקי ומתלבש,בגדים של הבית וזיפו בעיני סמל מובהק לבית.
אני יוצא החוצה עם מפתחות המכונית ביד אחת ומשקפי השמש שלי ביד
שנייה,השמש מכה על פני אבל אני באתי מוכן ולובש את המשקפיים
להגנה.
הבן אדם הראשון שאני רץ לראות זה הבחורה שלי כמובן.
הרחתי משהו מסריח כבר מההתחלה,הנשיקה הייתה סולידית מידי,אבל
הנחתי שאני פרנואיד כמו תמיד ופשוט זרמתי איתה.
אחרי כמה דקות היא שינתה נושא מחולין ל"אנחנו צריכים
להיפרד..",אני לא היה אכפת לי אז אמרתי לה שמבחינתי היינו
צריכים לסגור את הבאסטה מזמן,הרי שנינו יודעים שזו לא אהבה אז
למה להמשיך.
אני חושב שהיא די נפגעה, אבל כמו כל דבר שהיה בקשר שלנו היא
פשוט לא הראתה את זה.
נפרדתי ממנה בחיבוק והלכתי ושמתי לב שלא הורדתי את המשקפי שמש
כל הזמן הזה,לא אכפת לי להיפרד ממנה,ולא אכפת לי שאני בוכה,יש
לי משקפי שמש והיא בלאו הכי לא ראתה את הדמעות.

אני חוזר הביתה ומדבר עם אחי הקטן שכבר בן 10 והוא משום מה לא
משתף פעולה,אני שואל אותו מה קרה והוא מתעצבן,הוא מתחיל לבכות
ואומר לי שהוא לא רואה אותי בכלל ואני לא שם לב אליו אף פעם
מאז הגיוס.
והוא ילד קטן ולא מבין מילים גדולות כמו חובה למדינה ומלחמה
ושלום,מה שהוא כן מבין זה שיש לו אח גדול שלא משחק איתו יותר
ובעיניו זה אומר שאני לא אוהב אותו יותר,ואז הוא אומר לי שהוא
לא אוהב אותי ואני כבר לא אח שלו והולך.
אני קם ויוצא מבדלת ושם את משקפי השמש שלא אסתנוור,שיגנו
עלי,שלא אפגע.

כבר שישי בלילה ואני עם הח'ברה,כולם יושבים באיזה דאנס בר
בהרצליה במעין צעד נדיר ששולל לגמרי את מי שאנחנו,הסיבה שאנחנו
שם כי לדן יש חברה שעובדת במקום והאוכל כמעט חינם,הבעיה שאנחנו
מתים מהמוזיקה הקצבית והמעצבנת הזו.
אני פתאום קולט שאין יותר חברים טובים ושהחבר הכי טוב שלי לא
ראה אותי 3 חודשים כי היציאות שלנו לא חופפות ואנחנו שנינו
קרביים,והוא שהיה הבן אדם שהכי הכיר אותי בעולם כבר לא יודע מי
אני ומה אני רוצה.
אני קם מזדנב החוצה ומוצא לי סמטה,מתיישב על הרצפה המלוכלכת
ומתחבא מהעולם,אני מוציא סיגריה ומדליק אותה.
אני מסתכל ימינה ושמאלה כדי לראות שאף אחד לא רואה, ואז אני
מוציא את משקפי השמש שלי ולובש אותם,שלא אסתנוור שיגנו עליי
שלא אפגע.
ולא איכפת לי, באמת לא איכפת לי שבכלל אין שמש.