היום הזה התחיל כמו כל יום לימודים אחר.
השעון המעורר צלצל בשעה 7 ורבע ואני קמתי לאיטי מהמיטה, מוריד
את מכנסי הפיג'מה ולובש ג'ינס כחול צמוד, וחולצה לבנה צמודה.
מילאתי את שערי המחומצן בג'ל והעמדתיו בקוצים מסודרים למשעי.
כבר תכננתי את מה אעשה כאשר אראה אותו, מה אומר לו, כיצד
אתנהג.
הגעתי לבית הספר כרגיל- באיחור של 5 דקות.
נכנסתי לשיעור היסטוריה כשהמורה הושיבה אותי לידו.
"שלום" הוא אמר.
"היי" עניתי מסמיק.
מייד הוא הפנה את מבטו לעבר המורה והתרכז בשיעור, אך אני לא
הצלחתי, כל מה שיכולתי לעשות זה לצפות בעיניו רוצצות,  בחזהו
כאשר הוא נושם,  ובשפתיו כאשר הוא ליקק אותן עם לשונו.

אף אחד לא היה מדבר איתי, אף אחד לא קיבל אותי כמו שאני, כל
הזמן לעגו לי ואף הרביצו לי וחבטו בי. הוא היחיד שקיבל אותי,
בעצם לא קיבל אותי כמו שלא התייחס אליי. הוא לא לעג לי, אך מצד
שני גם לא דיבר איתי.
הרבה פעמים ניסיתי לדבר אתו אך לשווא. כל פעם הוא התחמק והלך
לדבר עם חבריו וחברותיו.

את ההפסקות הייתי מבלה בישיבה לבד על ספסל מול השמש, קורא.
אני אוהב לקרוא, בעיקר רומנים.

נגמר השיעור ואני התפניתי לרומנים שלי. ישבתי על אותו ספסל
קבוע מול השמש, כאשר הרגשתי משהו על גבי. הסתובבתי וראיתי שני
ילדים מכיתתי מרססים לי על החולצה את האותיות "הו..." הם לא
הספיקו להשלים את המילה. לאחר שסילקתי אותם המשכתי לקרוא את
הרומן, לא היה אכפת לי מהחולצה, פשוט המשכתי לקרוא.

לפתע הוא הגיע לפני מסתיר את אור השמש, הוא רצה לראות שאני
בסדר.
"הפעם הם הגזימו" הוא אמר. לא עניתי ורק בהיתי בו.
"אתה רוצה שאני אעזור לך לנקות את זה?" הוא שאל.
"אין צורך" עניתי "תודה".
הוא התיישב לידי.
הרגשתי איך כל גופי מתרגש מעצם ישיבתו כל כך קרוב אליי.
הרגשתי שאני חייב לגעת בו, איכשהו, לא משנה איך, העיקר לגעת
בו.
הרמתי את ידי כמפהק והנחתי אותה על כתפו, הוא לא סירב.
הסתכלנו זה על זה.
"בוא" הוא אמר.
באתי אתו, הרגשתי כל כך טוב, חשבתי שסוף סוף משאלותיי התגשמו
ונוכל להיות ביחד, חברים.
באתי אתו אל חורשה שהייתה מאחורי בית הספר.
"תוריד את הבגדים" הוא אמר, וכך עשיתי.
לפתע מבין העצים הופיעו כל חבריו עם אלות ומקלות והחלו להכות
בי.
הם הכו כל כך חזק, נפלתי אל הקרקע כשראשי מלא בדם.
הם המשיכו לחבוט ולבעוט בי.
שמעתי איך כל עצם בגופי מצליחה להישבר.
צעקתי, צעקתי חזק, אבל הם המשיכו בשלהם.
לרגע אחד הם הפסיקו ואז הוא עמד מעלי, אוחז במקל, הסתכלנו אחד
לשני בעניים, לאחר כ-5 שניות הניף את המקל וחבט בי בראשי.
הדבר האחרון שאני זוכר היה ההרגשה של הראש שלי נקרע, ואת המראה
של שלולית הדם על האדמה. ואז התעלפתי.
לאחר שהתעלפתי הם המשיכו לחבוט בי עוד כ 5 דקות ואז הפסיקו, זה
לא כיף כשלא מתנגדים וצועקים, הם הפסיקו.
הם פשוט הלכו והשאירו אותי ללא רוח חיים לבד, בחורשה.