כמו בכל יום ישבתי עם חברי אלי בחצר הקדמית, היה זה עוד יום
שגרתי באוניברסיטה ודווקא יום יפה זה לא בישר שמשהו באמת עומד
לקרות.
לפתע שמענו קולות מן החצר האחורית. היתה זו תגרה בין שני אנשים
שנראו אלימים במיוחד, האחד נראה כמתגרה בשני והשני היה אקטיבי
יותר.
הוא כעס וזעם ולבסוף הפרידו בין השניים אך השני לא ויתר, הוא
רצה להרביץ לאדם שהתגרה בו.
אנשים רבים הגיעו אל החצר האחורית לראות את המתרחש ואלי נסחף
עם העדר.
"אתה לא בא לראות את המתרחש!?" שאל אותי אלי.
"זה לא בשבילי" עניתי בנימוס אך בתוכי הרגשתי כעס רב שלא
הרגשתי כבר זמן רב, הרגשתי צמרמורת בכל גופי כאילו רוח שחורה
עזה עברה לידי,
אותו כעס הצטבר כמו בלון גז שבסופו של דבר מתפוצץ.
לפתע שאלתי את "אתה לא מתבייש!?" נזפתי בו
"על מה?" ענה אלי בפליאה והסתכל אלי כאילו אינו יודע במה
מדובר,
"על זה שאתה עדיין בגן!" עניתי ולהפתעתי איבדתי את תחושת
האמפטיה שלי כלפיו, ידעתי שאלי לא יבין אותי אך לא יכלתי לעצור
את הכעס שנוצר בתוכי.
אלי היה המום מן התגובה שלי שנראתה בשבילי כל כך מציאותית
ומצערת, אך בשבילו היא היתה תמוהה ואף בלתי מובנת.
אלי לא הבין את ההתפרצות הרגשית שלי ולכן הוא דרש ממני
הסברים.
אותה צמרמורת פתאומית החזירה אותי אל העבר, נשימתי היתה בלתי
סדירה כאילו נדחפתי לחדר אטום ללא חמצן, ללא חיים.
אלי הושיב אותי על הספסל וניסה להרגיע אותי וכשהייתי רגוע יותר
חיכה אלי להסברים ממני כיוון שהתנהגותי היתה חריגה והאשמה היתה
עליו,
אלי לא הבין איפה הוא לא היה בסדר, לא רציתי לגרום לאלי רגשות
אשם ולכן הסברתי לו שהתנהגותי החריגה אינה נובעת כלפיו אלא
כלפי החברה עצמה.
לא הספקתי להרגע וכבר אלי תקף אותי בשאלות,
"למה אמרת שאני נמצא בגן? על איזה גן מדובר? האם יש קשר בין
הריב של שני אנשים לבין ההתנגדות שלך?"
"כן" עניתי במרירות ובלחש, כאילו הרגשתי חסר אונים אך אלי לא
הסתפק בתשובתי והחל לתחקר אותי.
"על איזה גן מדובר? לדעתך אני נמצא בגן ילדים?"
"כמובן שלא" עניתי והבהרתי לאלי פעם נוספת שהכעס שלי הוא כלפי
החברה המעודדת התנהגות כזו.
למחרת שאל אותי אלי אם אני מרגיש יותר טוב ואמרתי לו שאני
מרגיש הרבה יותר טוב יחסית לאתמול, וכמו בכל יום נפגשנו בחצר
הקדמית
של האוניברסיטה ועברנו על החומר במתמטיקה, היה זה יום יפה כמו
בכל יום אך עדיין הרגשתי את הכעס בתוכי.
"עכשיו כשאתה רגוע יותר תוכל להסביר לי למה התגרה שהיתה אתמול
הפריעה לך כל כך?"
"כן" עניתי בחיוך. אלי מכיר אותי בתור אדם נינוח מאוד בעל שמחת
חיים מיוחדת במינה ולכן היה לו קשה להבין ממה נובעת התנהגותי
החריגה אתמול.
"אספר לך סיפור ששמו החיים בכלוב" עניתי,
אלי המופתע הניח את ספרי הלימוד על הריצפה ומאותו רגע התחלתי
לספר את הסיפור ששינה לאלי את תפיסתו לגבי החיים.

הסיפור מתחיל בגן הילדים, רותם היה ילד שקט ומופנם ולכן חברים
רבים לא היו לו ומה שרצה זה לחזור הביתה לצעצועים שלו, הגננת
ניסתה לעזור לו לשכוח את הבית אך לשווא.
רותם היה נמנע מלשחק עם הילדים בגן, הוא אהב לשחק לבד.
כשהילדים בגן רצו לשחק איתו רותם היה נרתע ומגרש אותם בצעקות!

בתקופת ביה"ס מצבו השתפר מעט, אמנם לא היו לו הרבה חברים אך
מחבריו הטובים קיבל תחושת ביטחון כפי שהבית העניק לו בתקופת
הגן
אך למרות זאת רותם הרגיש בדידות וריקנות חברתית, הוא לא הרגיש
שהוא ממצא את עצמו מבחינה חברתית.
כשהגיע לתיכון הכיר רותם את שי, שי היה ילד מאוד אקטיבי,נמרץ
ופעיל חברתית, זה התבטא בכך שהוא הכיר אנשים רבים ביה"ס.
רותם ושי הכירו בשיעורי הבעה ושי היה נוהג לשבת ליד רותם.
בשיעורים הם היו משלימים זה את זה, רותם היה מגלה לשי את
התשובות לגבי השאלות שהמורה שאלה בכיתה
ושי היה מצביע ועונה על השאלה במדוייק. דרך שי הכיר רותם אנשים
חדשים ולאט לאט נוצרה חבורה אקראית של אנשים שזה עתה הכירו
ורותם היה בתוכה,
רותם חשב שבעייתו החברתית נפתרה. החבורה היתה גדולה ומגובשת אך
בתוכה נוצרו חבורות קטנות: כאלה שהיו במרכז החבורה, באמצע
ובשולי החבורה.
רותם היה באמצע, כלומר לא מעורב מספיק כמו שי אך גם לא היה כמו
אותם אנשי שוליים שהצטרפו מידי פעם לחבורה ולהם היו בד"כ חברים
רבים גם מחוץ לחבורה.
בחבורה היו אנשים מוחצנים שהראו תמיד נוכחות ותשומת לב כמו שי
והיו אנשים מופנמים שהיו שקטים ובישניים
אך רותם אהב להיות בחברתם, מכוון שהם היו דומים לו באופי והוא
מאוד נהנה לדבר איתם ביחידות ולהיות בחברתם אך למרות זאת רותם
היה נפגש לרוב עם שי, ולא תמיד רצה בכך.
שי היה הדומיננטי בשיחה ומשום כך השיחות היו יותר חד-צדדיות,
אך רותם ראה שיש ביניהם קרבה מסויימת כאשר שי נותן לו תשומת לב
וגורם לו להרגיש חשוב.
רותם ראה בשי דמות לחיקוי וחשק לרכוש בטחון כמו שהיה לשי.
דרך החבורה הכיר רותם את אוהד, אוהד היה ילד ביישן אך אם זאת
הוא היה במרכז החבורה מכוון שכל אנשי החבורה אהבו להיות
בחברתו, הוא שידר רוגע ושלווה.
בניגוד לשי שאהב תמיד להתבלט, אוהד לא היה מתבלט כלל בקבוצה
וגם לא היה אקטיבי ונמרץ כמו שי אך היה אוהב לדבר עם אנשים
בפרטיות
ולכן הקשר עם אוהד היה הדדי יותר מאשר עם שי, לרותם ואוהד היו
נושאים משותפים רבים שעליהם היו משוחחים רבות, רותם אהב לשוחח
עם אוהד ובקרבתו הוא הרגיש חשוב.
אט אט התיידד רותם עם יתר אנשי החבורה אך הקשר ביניהם היה עמוק
פחות מאשר הקשר שלו עם שי ואוהד.
למרות שרותם אהב להיות בקרבת אוהד, הוא מצא את עצמו מסתובב כל
יום עם שי.
בשלב מסויים החליט רותם שהוא רוצה לנתק את הקשר עם שי אך לא
ידע איך לומר לו זאת בלי שייפגע, רותם אמנם המשיך להתרועע עם
שי אך הוא נהיה אדיש כלפיו
בתקווה ששי ישים לב אך לשווא, הוא המשיך לדבר על עצמו מבלי
לשים לב שרותם כבר אינו מקשיב כמו פעם. לרותם נמאס כבר לשמוע
משי משפטים כמו
"כמה אני יפה", "היום יצליח לי עם בחורות" וכדומה.
רותם חש שבתוכו נוצר דיאלוג פנימי בינו לבין עצמו, מצד אחד הוא
ידע שהוא רוצה לנתק את הקשר עם שי אך מצד שני הוא לא יכל לשנות
את המצב, הוא הרגיש נשלט בפעם הראשונה בחייו.
דרך החבורה הכיר רותם את דן, דן היה "המתבודד" של החבורה
מכיוון שהוא היה מאוד סגור כלפי הסביבה, הוא דיבר מעט והיה לו
מעיין עולם פנימי משלו.
גם כשהיה עם החבורה, הוא לא השתדל לקחת חלק ממנה אלא היה נשאר
מאחור, עם עצמו.
רותם היה מידי פעם מנסה להתיידד עם דן אך לשווא, עם דן היה קשה
לפתח שיחה שלא כמו שי ואוהד.
כשרותם הצליח לפתח שיחה עם דן הוא היה מספר לו על בעיות רבות
בחיי המשפחה שלו, מה שלא עניין אותו כל כך.
רותם היה מתנחם בכך שיש אנשים, כמו דן, עם בעיות חברתיות קשות
יותר משלו.
דן היה במעמד שולי בחבורה, לרוב בגלל בדידותו. מי שגם היה
בשולי החבורה היה גיא, גיא היה "הליצן" של החבורה.
מידי פעם היה גיא מתרועע עם החבורה וכשהיה נוכח בה היה מרכז
אליו את כל תשומת הלב.
החבורה אהבה להתרועע עם גיא מכיוון שהיה עושה "קטעים" שיתר
החבורה לא היתה מסוגלת לעשות.
גיא למשל היה נטפל לקבוצת בנים ובנות ומתחיל לרדת עליהם ולצחוק
עליהם, לעיתים אף מאיים עליהם.
רותם לא אהב כל כך את גיא מכיוון שהיה נהנה לזלזל באנשים
ולצחוק עליהם, מה שעשה גם לו מידי פעם אך למרות זאת הוא היה
צוחק מן הקטעים של גיא, כמו יתר החבורה.
בתוך הקבוצה גיא היה אוהב לצחוק על דן שהיה אדיש כלפי הסביבה
ומתבודד, גיא היה מתעלם מרגשות של אנשים והיה משתדל תמיד
להרשים את הקבוצה, מה שגרם לו סיפוק רב.
לעיתים דן היה הולך מכות עם גיא שהיה ממשיך בשלו, האנשים
הנמרצים בחבורה כמו שי היו מצטרפים לתגרה. בשלב זה היה רותם
עומד בצד ומסתכל על התגרות השגרתיות למדי,
בחבורה היו כאלה שאהבו לריב גם עם אנשים מחוץ לחבורה, בשלב זה
היה רותם מתרחק. הוא לא הבין מה עוזרות כל התגרות האלה, דבר
שנראה לו מיותר.
מצד שני בשולי החבורה היו גם אנשים פעילים חברתית, שלהם חברים
רבים, אחד מהם היה רועי.
רועי היה ילד מאוד מוצלח מבחינה חברתית, זה התבטא בכך שחברים
רבים היו לו, ידידות היו לו בשפע, תמיד היה מוקף סביבו באנשים
רבים, היה משתתף בטקסים ואירועים,
היה פעיל בתנועות נוער. בדומה לאוהד, רותם היה משוחח רבות עם
רועי על נושאים רבים ומגוונים, רותם אהב להיות בחברתו של רועי
אך מכיוון שלרועי היו חברים
רבים רותם היה מתראה עם רועי לעיתים רחוקות למדי.
רועי היה מאוד דומיננטי אך לא כמו שי, הוא שוחח בצורה מעניינת
ולא ניסה להראות תשומת לב יתרה. רועי מידי פעם היה מגיע
לאירועים שהחבורה היתה מארגנת אך לא יותר מזה.
מידי פעם היה רותם תוהה איך ייתכן מצב שבו קיימת חבורה המורכבת
מאנשים כל כך שונים באופי ובהתנהגות, שלא תמיד מסתדרים זה עם
זה, וכמה זמן החבורה תחזיק מעמד
ומבחינה אישית היה תוהה למה הוא לא מצליח להתבלט לעיתים בחבורה
ולמה לעיטים אף נדחף הצידה, במצבים מסויימים, ומרגיש לא שייך,
ומה אין לו מבחינה חברתית שיש לרועי, שי ואוהד.
רותם גם לא הבין למה שי, שהיה מאוד דומיננטי ופעיל חברתית,
אוהב להסתובב דווקא איתו אך השאלה החשובה מבחינת רותם היתה למה
הוא מרגיש נשלט ע"י אחרים
ומרגיש ריקנות מבחינה חברתית.

יום אחד חלם רותם חלום, בחלום הוא ראה קבוצת צבים גדולים
וקטנים, היו כאלה שהתחבאו בתוך השריון שלהם והיו כאלה שהציצו
מבעד לשריון, הם היו מעט מפוחדים, שקטים.
מצד ימין התקבצו מספר ארנבים, הם החלו להתרוצץ, הם היו מאוד
פעילים לעומת אותם צבים פסיביים ושקטים.
"למה שמישהו יחלום על צבים? איך זה תורם לסיפור? זה מגוחך!"
התפרץ פתאום אלי שהחל לגלות חוסר סבלנות.
"אתה עוד תבין מה אני מנסה להסביר לך, פשוט תקשיב" אמרתי
והמשכתי לספר את הסיפור בתקווה שלא יהיו לאלי עוד ספקות.
בחזרה לסיפור... ביום שלמחרת זכר רותם את החלום המוזר שחלם,
החלום נראה לו מאוד מציאותי מכוון שהוא זכר אותו לפרטי פרטים,

הוא זכר את הצבים המפוחדים  ומנגד את הארנבים הנמרצים.
רותם בדרך כלל אינו זכר חלומות ולכן חשב על אותו חלום כל היום,
בלילה חלם שוב את אותו חלום וביום למחרת שוב חשב עליו, רותם
החליט בסופו של דבר
לשתף את החברים שלו באותו חלום מוזר.
תחילה סיפר לשי על החלום שחלם, שי שהיה כל כך מרוכז בעצמו גיחך
ואמר לרותם שהחלומות שלו לא מעניינים אותו ושיפסיק לדבר איתו
על חלומות.
רותם המאוכזב פנה לאוהד וסיפר לו על החלום שחלם, אוהד דווקא
הביע התעניינות מסויימת אך לא יותר מזה,
אוהד הסביר לרותם שזה רק חלום ולמרות שהוא חלם אותו מספר פעמים
שלא יעשה מזה עניין.
רותם השתכנע שהוא לא צריך לייחס חשיבות לאותו חלום אך כשפגש את
רועי החליט לספר גם לו על החלום.
לרועי היה ידע רב בתחומים רבים, גם בתחום החלומות הוא שלט.
כשרותם סיפר לו על החלום שחלם הסביר לו רועי שהחלומות הם בדרך
כלל מצבים מן התת-מודע
שע"י דימויים ומטאפורות נותנים ביטוי לרגשות ומחשבות נסתרות של
האדם, הכוונה היא שבחלום יכולים להיות מסרים נסתרים שהם בעצם
פירוש לקונפליקטים נסתרים של האדם.
רועי שאל את רותם מה הוא חושב שהחלום אומר מבחינת מסר סמוי,
רותם המופתע אמר שהצבים השקטים
והמפוחדים מזכירים לו בדידות ופחד והארנבים הנמרצים מזכירים לו
חיי חברה אקטיבים ופעילים.
רותם היה מאוד מרוצה מהשיחה שניהל עם רועי לגבי חלומות והיה
בטוח שהוא לא יחשוב יותר על חלומות אך ההפך קרה.
באותו לילה, לאחד השיחה עם רועי, חלם רותם שוב את אותו חלום אך
הפעם הוא זכר אותו יותר מפעמים קודמות:
הוא ראה את אותה קבוצת הצבים הפסיביים ומימין את קבוצת הארנבים
הנמרצות,
מצד שמאל של קבוצת הצבים ראה שועלים, השועלים היו מרוחקים זה
מזה ולכל אחד מהם היה טריטוריה משלו,
הם גם היו פסיביים אך לא מפוחדים כמו הצבים שהרגישו בטחון
בשריון שעל גבם. ליד השועלים הסתתר לו עכביש שבנה לו קורים כדי
ללכוד את הטרף שלו, הוא עבד במרץ רב.
פתאום ראה רותם בחלום כלובים רבים אין סופיים! הארנבים, הצבים
והשועלים היו בתוך כלובים!
אנשים רבים באו לבקר את החיות שנמצאו בכלובים, ממש גן חיות.
הארנבים היו מקפצים וזוכים לתשומת לב מאותם מבקרים שהיו
מתאספים לראותם
מה שלא קרה אצל הצבים והשועלים שלא קיבלו תשומת לב כמו שקיבלו
אותם ארנבים, המבקרים היו בד"כ פוסחים על כלוב הצבים ומידי פעם
היו מסתכלים על כלוב השועלים
מכיוון שהם לא היו אלטרנטיבה למבקרים, ליד אחד הכלובים נמצאה
שיירה של נמלים חרוצות שאף אחד לא שם לב אליהם, נמלה אחת יצאה
מן השיירה ונותרת לבדה, בודדה.
ילד אחד שובב ראה את אותה נמלה בודדה, הוא דרך עליה בחזקה.
הילד גיחך וחזר אל משפחתו.
בשלב זה קם רותם בבהלה, הוא לא הבין למה אותם חיות נמצאות
בכלובים!
"עכשיו אני מבין, אני נמצא בגן חיות, זה מה שרצית להגיד לי!?"
ענה אלי בתהייה
"כן" עניתי בהיסוס קל והמשכתי בסיפור...
רותם חשב על החלום שהתגלה אליו כבר שלושה ימים, הוא זכר מה
שרועי אמר לו לגבי חלומות והחל לחשוב מה החלום מסמל.
הצבים הזכירו לו בדידות ופחד, השועלים הזכירו לו חיי חברה דלים
והארנבים הזכירו לו חיי חברה אקטיבים ופעילים, רותם לא הבין את
משמעות הכלובים,
הוא לא הבין למה ארנבים שמסמלים חיי חברה תוססים נמצאים בכלוב
כמו הצבים והשועלים! באותו לילה שוב חלם רותם את אותו חלום אך
גם הפעם זכר אותו יותר מפעמים קודמות:
רותם חלם שוב על הצבים, הארנבים והשועלים הנמצאים בגן חיות, אך
הפעם הוא זכר פרט חדש ומשמעותי בקשר לכלובים.
הכלובים היו פתוחים! החיות שהיו בכלובים לא היו מודעות לכך והן
המשיכו להיות כלואות בתוך אותם כלובים. מתוך אותם קבוצת צבים,
צב אחד החל לעזוב אט אט את הקבוצה שלו
והחל להתקדם לעבר פתח הכלוב, הצב פחד מאוד מכוון שהוא הלך בדרך
לא ידועה שלא הכיר לפני אך הוא היה דרוך להמשיך במסע הלא ידוע,
הצב התקדם לאט ובפחד אך היה
נחוש לצאת מן הכלוב, הוא החל להאמין שהכלוב פתוח! הצב בסופו של
דבר מצא את דרכו לצאת החוצה מן הכלוב ואז קרה דבר מדהים, ברגע
שהוא יצא מן הכלוב הוא הפך לאדם!
פתאום הוא הבין את שפת האדם, הוא ראה אדם מסתכל על הארנבים
ואומר לחברו שהוא לא אוהב חיות נמרצות מידי אך האכיל אותם
ועודד אותם להמשיך בהתנהגותם,
אחרי שבהה בהם עזב אותם לטובת הצבים שבהה בהם במקצת ועבר
לשועלים,
דווקא השועלים נראו לו דיי מעניינים אך הם היו פסיביים והם דיי
שיעממו אותו, אחרי כן הוא עבר לחיות אחרות. מנגד ראה אנשים
המנסים לדבר אל החיות, הם אמרו להם שהכלובים פתוחים!
שהם גם אנשים כמוהם שכושפו ונכנסו לכלובים פתוחים, אך לשווא,
אותם חיות לא הבינו את השפה שלהם. אותו צב שהפך לאדם ניסה גם
הוא לשכנע את הצבים שהיה איתם עד לפני כמה רגעים,
לצאת מן הכלוב אך הם לא הבינו את שפתו, הם נשארו בכלוב ולא רצו
לצאת ממנו, אותו אדם ראה בתוך הכלוב של הצבים את אותו עכביש
שתופס את הקורבנות שלו ואוכל אותם,
הוא לא הבין למה הוא עסוק כל כך בהכנת הקורים שלו אם הוא יכול
לצאת מן הכלוב ולהפוך לאדם.
בסופו של דבר לאדם זה נמאס להיות בגן החיות ולכן ניסה לברוח
ממנו אך מאותו גן חיות הוא לא יכל לברוח,
הוא לכוד לנצח, גם אם הוא לא ירצה בכך הוא יראה את אותם כלובים
אין סופיים, אלא שאותו אדם לא רוצה כלל להתקרב לאותם כלובים!
הכלובים מזכירים לו אותו בתור צב, הם גורמים לו לעצב רב.
אותו אדם הסתכל למטה וראה קבוצת נמלים חרוצות ונמלה אחת נותרת
מאחור, בודדה. ילד שובב גם הסתכל אליהם ואז החליט לדרוך על
אותה נמלה הבודדה, מישהו באמת שם לב!?
"אני באמת מסכים שהחלום מוזר, חבל שאני לא חולם חלומות כאלה"
התפרץ אלי והחל לגחך.
"למה אתה לא נותן לי לספר את הסיפור עד סופו?" התרגזתי.
"תמשיך תמשיך, רק רציתי להגיד שההתפתחות של החלום מפתיעה
ומרגשת" התנצל אלי ואמר לי שהוא מאוד סקרן לדעת מה החלום מסמל
ואיך הוא מתקשר לתגרה בחצר האחורית.
"אוקיי, אני ממשיך, אני מקווה שתתן לי לסיים לספר את הסיפור!"
עניתי והמשכתי...

רותם התעורר בבהלה מן החלום, אך במקום לחוש אימה חיוך רחב
התפשט על שפתיו. רותם עכשיו ידע מה פירוש החלום, רותם הבין
שהוא היה הצב!!!
הוא הבין שהוא לא שונה מאנשים מוצלחים חברתית כמו רועי, והוא
יכול להיות כמותם אם רק יאמין בעצמו וייצא מן "הכלוב" שבנה
לעצמו, באופן לא מודע.
רותם הבין שהוא מפוחד כמו צב, כאשר הבטחון היחידי שלו הוא
השריון שמגן עליו מן הסביבה, כלומר ביטחון בדמות ביתו, משפחתו
וחבריו )שי, אוהד ורועי)
רותם אף פעם לא ניסה להכיר בעצמו אנשים חדשים, הוא היה מסתגר
בתוכו ללא יכולת להתבטא. למרות שלא אהב זאת לא יכל לעשות דבר
בנידון, כך חשב.
רותם, שהרגיש ריקנות מבחינה חברתית, הבין שהוא צריך להתגבר על
פחדיו החברתיים ולהעשיר את יכולותיו החברתיות, הוא הבין שכל
פחדיו הם פחדים רגשיים ולא הגיוניים,
הוא החל להלחם בהם, הוא החל להבין שהוא יכול לשלוט על הרגשת
הפחד שהיתה תוקפת אותו ומשבשת לו את חייו החברתיים, הוא החל
לבנות לו לאט לאט יציבות רגשית וביטחון עצמי.
כבר באותו היום ניתק רותם את הקשר סופית עם שי, שי ניסה לגרום
לו רגשות אשם וניסה לשכנע אותו שהוא עושה שטות אך רותם בשלו,
הוא לא נכנע ללחצים והחליט לצאת לדרך חדשה.
רותם התיידד יותר עם אוהד ורועי וכדי לא להיות תלוי בהם יותר
מידי מצא לו חברים חדשים ומעניינים שאהב להיות בחברתם, רותם
החל להרגיש נערץ ואפילו רכש לעצמו ידידות רבות.
לאט לאט  התרחק רותם מן החבורה והפך לאדם שולי בחבורה, לא בגלל
שהפך למתבודד כמו דן ולא לליצן כמו גיא, אלא החל להתרועע עם
אנשים שדמו לרועי,
הוא כבר לא תלוי בחבורה יותר ובחבריו שהקנו לו ביטחון, הוא
הרגיש שהוא נפתח לעולם הרחב!
הוא האמין שהוא יכול לשלוט על הרגשות והמחשבות שלו, שהפחד מפני
הסביבה לא הגיוני, שהוא יכול להתבטא בפני כל אחד ללא חשש, שהוא
יכול להיות ספונטני ולא לחשוב יותר מידי,
עכשיו היו לו את התשובות לשאלות ששאל את עצמו כל הזמן, שהתגלו
לו בחלום.

כאדם שמביט מהצד, הבין רותם שהחבורה שבה נוכח, נוצרה ברובה
מאנשים שסבלו מבעיות חברתיות כלשהן, הם לא היו כל כך מוצלחים
מבחינה חברתית אך למרות זאת
כל אחד מן החבורה רצה קשר חברתי כלשהו, בדרך כלל עם אנשים כמו
רועי היה קשה להם להתיידד ולכן החבורה היתה כל כך שונה באופי
אחד מהשני ומאוד ססגונית.
החבורה נתנה ביטחון לאנשים רבים בחבורה שהיו "משלימים" זה את
זה, לעיתים בצורה קיצונית, למשל בין המוחצנים למופנמים.
החבורה המורחבת בסופו של דבר לא החזיקה מעמד זמן רב והתפרקה אך
היא גרמה לשינוי מבחינת רותם,
היא לימדה אותו שהוא יכול לבנות קשרים חברתיים הדדיים ובריאים
בין אנשים, כמו עם אוהד ורועי.
רותם הבין למה הוא לא הצליח להיות הבולט בחבורה מכיוון שלא היה
לו בטחון עצמי, הדימוי העצמי שלו היה נמוך, היו לו פחדים רבים
שלעיתים היו מתפרצים החוצה,
לא היו לו מספיק כישורים חברתיים מה שגרם לו להסתגר בעצמו, היה
לו קשה להתבטא,
הוא לא קיבל תשומת לב מאחרים, למרות שהיה חלק מן החבורה הוא
המשיך להסתגר, קשה היה לו להתחבר ל"קטעים" ולצחוקים של החבורה
שנראו בעיניו שטותיים ביותר
אך למרות זאת היה מסתובב איתם מכיוון שרצה מאוד קשרים חברתיים,
עם שי היה בקשר כי הוא נתן לו תשומת לב ונראה כאילו היה לו
אכפת ממנו,
עם אוהד ורועי היה בקשר כי הם הקנו לו שלווה ובטחון והיו להם
נושאים משותפים איתו, מבחינת החבורה עצמה הוא לא יכל להתבלט אך
היו לו את אותם חברים מעטים מתוך החבורה הנרחבת.
רותם גם הבין ששי לא בהכרח מוצלח חברתית כפי שחשב תמיד למרות
שהיה מאוד דומיננטי.
שי היה מנסה להראות נוכחות באופן מוגזם למדיי, הוא ניסה למשוך
את כל תשומת הלב לעצמו
והיה מתרכז בדרך כלל בעצמו ולא באחרים, לכן הוא הכיר אנשים
רבים אך לא יכל לפתח איתם קשר הדדי ועמוק ולכן חברים רבים לא
היו לו.
בניגוד לרותם שחבריו הטובים היו אוהד ורועי שאיתם פיתח קשר
הדדי ועמוק, אותם ארנבים שהמבקרים לא התעמקו בהם יותר מידי
סימלו את שי שגם הוא נמצא בתוך "כלוב" דמיוני.
רותם הבין למה שי רצה להסתובב דווקא איתו ולמה הקשר לא היה
יוצלח מבחינתו,
רותם שרצה רק קשר ידידותי התיידד עם שי שרצה מישהו שיוכל
להקשיב לו ושיוכל לסבול את הבטחון העצמי המפורז שלו, דרך רותם
הוא יכל להתרכז בעצמו ללא חשש
ולהעצים את הבטחון שלו בכך שהיה מהדר את עצמו כמו למשל שהיה
אומר כמה שהוא יפה וטוב,
שי היה צריך חיזוקים מכוון שגם חייו היו ריקניים חברתית אך הוא
לא היה מראה זאת והיה מנסה להתעלם מכך.
השיחות היו חד צדדיות בדרך כלל ולכן הן שירתו יותר את שי מאשר
את רותם, רותם הרגיש בכך מנוצל
אך למרות זאת, שי נתן לרותם בטחון ולכן רותם יכל להפתח אליו.
הם היו "משלימים" זה את זה בכך ששי היה מוחצן כפיצוי על כך
שכמעט שאינו יכול לקיים קשר הדדי עם אנשים,
היה לו קשה להראות את הפנימיות שלו ומנגד לרותם היה קשה לבטא
את עצמו חיצונית למרות שהיה מאוד אינטלגנטי והיה לו ידע נרחב
בנושאים רבים והוא יכל לקיים קשרים הדדיים עם אנשים.
הקשר עצמו לא היה מוצלח מדיי לטווח הארוך, גם רותם וגם שי סבלו
מבעיות חברתיות ברמות שונות.
רותם הבין שהשועל סימל את אוהד, למרות שאוהד שידר רוגע ושלווה
מחוץ לחבורה הוא היה גם ביישן וסגור כמוהו, אמנם לא בצורה
קיצונית, אלא שכיחה למדי.
ההבדל היה שלאוהד לא היה בדרך כלל פחד חברתי, הוא יכל להתבטא
כשרצה, הוא לא הראה חוסר בטחון עצמי וסגנון חייו היה יותר
סגור, יותר מופנם, הוא אהב לחיות בשקט ואהב
את הבטחון החברתי שלו, הוא אהב את הטריטוריה שבה הוא נמצא ולא
חיפש להרחיב אותה, הוא בדרך כלל לא היה יוזם והיה נמנע מלחפש
קשרים חדשים עם אנשים,
הוא הסתפק עם מה שיש לו, הוא גם לא הבליט את הרגשות שלו כמו
רותם שהיה נכנס לעיתים להתקפי פחד ופניקה.
למרות שחיי החברה שלו היו מצומצמים למדיי, לעיתים היה מתכנן
תוכניות מפורטות שתמיד היו נכשלות כמו למשל איך להכיר בנות,
אוהד אהב מאוד בנות ורצה בקרבתם אך תמיד היה נכשל,
הוא היה חושב יותר מידי. רותם הבין שהעכביש שעסוק בלכידת
קורבנות הוא בעצם גיא,
"הליצן" של החבורה, שהיה עסוק כל הזמן בלהרשים ובלהצחיק כדי
לקבל אהדה מהקבוצה ולקבל מכך סיפוק,
גיא גם נמצא בכלוב דמיוני, בכך שקשריו החברתיים התבטאו בלהצחיק
את החבר'ה ולרכז את כל תשומת הלב אליו, חיי חברה תקינים לא היו
לו ולכן היה נודד מחבורה לחבורה
כדי להמשיך לחפש את הקורבנות שעליהם ייבנה את תשומת הלב שלו,
לטווח הרחוק אותו אדם יוכל להרגיש בדידות כי לא יוכל לנצח
להצחיק את החבר'ה.
הנמלה הבודדה שאף אחד לא שם לב אליה סימלה את דן, דן סבל
מהבעיה החברתית החמורה ביותר בחבורה, הוא לא יכל לתקשר עם
אנשים והיה סגור בצורה דיי חמורה,
הוא היה מתרועע עם החבורה כדי לא להרגיש לבד אך בתוכו היה
בודד,  בעיות רבות בבית דירדרו אותו למצב של אפתיה לגבי החברה,

לגבי דן הסיכוי שיצא מהכלוב שיצר לעצמו היתה קלושה
ביותר.בניגוד לאוהד ורותם, לא היה לו בטחון שעליו יכול להשען.

נפשית הוא הרגיש בודד, לבד בעולם. רותם הבין שרועי סימל את
אותם אנשים הנמצאים בגן החיות שמסתכלים על אותם החיות
בכלובים,
יש אנשים שאותם כלובים גורמים להם עצב רב, יש אנשים שמעודדים
את החיות להשאר בכלובים הפתוחים
ויש כאלה שמסתובבים בגן החיות כדי להכיר אנשים אחרים, החיות לא
מעניינות אותם כל כך.
אותם אנשים חיים בדרך כלל חיי חברה תקינים, יש להם בטחון עצמי,
יש להם יציבות רגשית, הם לא חוששים להתבטא
הם שלמים עם עצמם, יש להם קשרים הדדיים עם אנשים, לא מנסים
להתבלט באופן מוגזם אך גם לא לא להתכנס בתוך עצמם,
כלומר הם לא מוחצנים אך גם לא מופנמים, כמו החבורה שבה נוכח
רותם, יש בהם איזון נפשי.
רותם החליט שהוא רוצה להיות בחברת אותם אנשים חופשיים. רותם
הודה לרועי על כך שבזכותו הוא הבין את מסר החלום, המסר לגבי
חייו וסביבתו.
רותם בסופו של דבר הפך להיות כמו אותם אנשים בגן החיות, היציאה
מהכלוב אמנם הפכה אותו מאושר יותר, אך מה שחשוב הוא שהיא
הגדילה את חופש הבחירה שלו לנהל את חייו כמו שהוא רוצה.
רותם שבר מחסומים רבים בדרך אל האור אך הדרך עוד לפניו, תמיד
יהיו לו עוד מחסומים רבים שאותם הוא יצטרך לעבור בדרך אל
האושר, כמו לכל אחד.
החלום של רותם משקף עולם רוחני ודמיוני המסמל את הריחוק בין
אנשים שמבחינה פיסיולוגית נמצאים קרובים אך מבחינה רוחנית הם
רחוקים זה מזה, ממש בעולמות שונים.
"סיפור יפה ומרגש" אמר אלי
"הבנת את המסר של הסיפור?" שאלתי ואלי לא חשב יותר מידי
"כן, בעצם אותם אנשים שרבו בחצר האחורית נמצאים בעצם בכלוב
דמיוני, והם משחקים את התפקיד שלהם כפי שהוגדר להם, הקהל מעודד
אותם להמשיך בכך.
האדם המתגר היה בעצם העכביש שעסוק בחיפוש אחר קורבנות, הוא
מזכיר את גיא, ומנגד האדם האלים יותר הוא הקורבן שחדרו לו יותר
מידי לעולמו הפנימי, הוא מזכיר עם דן"
"נכון, אני שמח שהבנת את זה, בכל מקום נוכל לראות אנשים
בכלובים דמיוניים כלשהם" עניתי
ממש לפני שהמשכנו ללמוד מתמטיקה שאל אותי אלי שאלה שהפתיעה
אותי מאוד
"האם אתה היית בעבר רותם!?" שאל אלי בסקרנות.
שתקתי, ולפתע ראינו את כל הסטודנטים נכנסים לחדר הלימוד, לקחתי
את ספרי המתמטיקה והצטרפתי במהרה ליתר הסטודנטים.
אלי לא הצטרף אלי, הוא ישב וחשב על הסיפור, הבין שטעה כשרצה
להצטרף לכל העדר לעודד את אותם אנשים להמשיך לחיות בתוך אותם
כלובים דמיוניים.
הוא החל להבין את משמעות הסיפור, הוא החל להבין שגם הוא לכוד
באותו גן החיות דמיוני, השאלה היא איזה סוג של אדם ירצה להיות
בתוכו...

רותם סבל מבעייה הנקראת חרדה חברתית, המתבטאת בפחד קיצוני ממצב
שבו אתה צריך לפגוש אנשים חדשים או מזה שאחרים עשויים לשפוט
אותך.
המצבים החברתיים המפחידים גורמים לחרדה קשה או להימנעות מהם,
מצב חברתי שמעורר חרדה גורם לתסמינים גופניים כמו הסמקה, הזעה,
רעד, שרירים נוקשים,
קול רועד, יובש בפה או דפיקות לב. חרדה חברתית היא הפרעה
אמיתית וקשה, משערים שהיא נגרמת על-ידי שילוב של גורמים
ביולוגיים ואירועים שקרו בחיים,
המרכיב העיקרי של חרדה חברתית הינו חרדה קיצונית מן האפשרות
שאחרים ישפטו אותך, או מהתנהגות שעשויה לגרום מבוכה או גיחוך.

האדם הסובל מחרדה חברתית סבור שכל העיניים מופנות אליו. החרדה
עלולה להוביל להתקפים דמויי-פניקה, בין אם הם סובלים מהפרעת
פניקה או לא
אנשים עם חרדה חברתית משקיעים בדרך-כלל אנרגיה מרובה בהמנעות
ממצבים מפחידים, הם בד"כ ייבנו סביב משפחתם וחבריהם המעטים את
הביטחון להתבטא ללא חשש.
אוהד גם היה ילד סגור ומופנם אך בניגוד לרותם הוא סבל מביישנות
שכיחה למדיי ולא מחרדה חברתית שהיא חמורה יותר מביישנות.
לעומת זאת דן סבל מבעייה חמורה יותר הנקראת הפרעת אישיות
הימנעותית מאופיינים על ידי דפוס של עכבה חברתית קיצונית,
המוליד דפוסים של יחסים חברתיים מוגבלים
ורתיעה מכניסה לפעילות גומלין חברתית במשך כל החיים. בגלל
רגישותם היתרה לביקורת או לדחייה וחששם מפניהן, הם אינם מחפשים
את חברתם של בני אדם אחרים.
למרות זאת הם משתוקקים לחיבה ולעתים קרובות חשים בדידות
ושעמום. הם אינם נהנים מבדידותם. אי-יכולתם לקיים קשר נינוח עם
זולתם גורמת להם מצוקה קשה המלווה
בהערכה עצמית נמוכה. בגלל רגישותם היתרה לכל סימן של דחייה או
נחיתות חברתית, הם נחפזים לחוש שלא בצדק שלועגים להם או פוגעים
בכבודם.
כמעט בכל מקום נוכל לראות את אותם אנשים החיים בכלובים
דמיוניים וחיים על פיהם, ממש כמו שי ,אוהד, רותם, גיא ודן.
ישנם עוד סוגים רבים של אנשים הנמצאים בכלובים דמיוניים כלשהם
שקשה להם לצאת מהם,
כל אדם המרגיש כלוא בכלוב דמיוני צריך למצוא את הדרך בעצמו כדי
לצאת ממנו...