שלומית עומר / באילת |
הגוף לכוד בין הריסות הנפש
השחר מפציע, מאיר מכאובינו
צובע את ההרים בדם לוהט.
שתיקה גדולה עולה מהים
נכרכת סביבנו עד חנק
גיבורים טראגיים, קדושים מעונים
צללינו בודדים בשממה עצומה.
מרחוק, היית כאטב שחור
בין שמי החלום, יריעת הדם,
והשמש.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|