ג'ון היה ילד מיוחד אפילו מאוד מיוחד,ילדון בן 12 יפה תואר בעל
עייני שקד עמוקות ושיער חום וחלק. היה חכם ומלא שמחת חיים
והדבר שג'ון הכי אהב לעשות זה להקשיב לסיפורים אפילו היה לו
סיפור מיוחד,הסיפור שהוא הכי אהב לישמוע ולא משנה כמה פעמים
שמע אותו.
קראו לו "עמק הילדים האבודים" הסיפור סיפר על עמק קסום שאליו
כל הילדים המיוחדים שהולכים לאיבוד.. מגיעים ואז פשוט נעלמים.
לילה אחד ג'ון ביקש מהוריו לקרוא לו את הסיפור ושוב לבקשתו הם
הסכימו.
לאחר שסיימו לקרוא לילדם את הסיפור,הילד התמים שאל אותם:
"אם אני הייתי הולך לאיבוד מה הייתם עושים?"
ההורים הנידו בשימחה וענו לו: "אף פעם לא ניתן לך ללכת לאיבוד
חמוד שלנו" וככה הילדון נירדם
בהרגשה קסומה וטובה.

בלילה ג'ון חלם חלום, שבו ראה ילדה קטנה בעלת צמות יפות
וארוכות אם עייניים ירוקות ושימלה ציבעונית. ובבוקר למחרת קם
במרץ הילד הצעיר והחליט ללכת לחפש את הילדה ואיתה את העמק
העבוד.כי הרי תמיד הוריו אמרו לו ללכת בעיקבות חלומותיו... וזה
בדיוק מה שעשה.

ארז תרמיל מלא במטעמים מכל טוב ולקח עימו הרבה שמחת חיים ויצא
לדרכו.
ולמרות שלא ידע איפה להתחיל,משהו הנחה אותו להמשיך הלאה. הלך
והלך ללא שום תוצאה עד שרגליו לא יכלו ללכת עוד,נעצר בצד הדרך
ופתח בנישנוש קל עד שלפתע משאית בעלת מידות מרשימות נעצרה ליד
רגליו של ג'ון,הדלת ניפתחה ושם ישב לו נהג משאית תפוח במקצת
בעל שפם מחודד  ששאל: "תגיד לי ילדון מה נער צעיר בגילך עושה
כאן לבד בלי הורים?"
והילדון בתמימות רבה ענה לו:"מחפש את העמק האבוד".
"אני מבין", ענה לו הנהג בזמן שנעץ את מבטו בתיקו שופע הממתקים
של הילד "טוב אז בוא אני אתן לך טרמפ" אמר לו הנהג בחיוך רחב
והילד.. הסכים.

קפץ על המשאית ושניהם התחילו לנסוע.לאחר כמה עקבי דרך פנה נהג
המשאית אל הילדון ושאל אותו אם הוא צריך לעצור בצד כדי "לשחרר
לחץ" הילדון החכם קפץ על ההזדמנות והינהן בחיוב.
הנהג עצר, ג'ון יצא מן המשאית לשיחים הקרובים ביותר ועשה את
שלו. לאחר כמה שניות שמע רעש מחריד הסתובב וכל מה שראה מלפניו
זה תרמיל ריק וענן עשן גדול ומסריח של משאית שנתשה אותו באמצע
שום מקום.
ולמרות העיכוב לא נישברה רוחו של הילד האמיץ והוא המשיך בדרכו
אל הלא נודה.

לאחר כמה שעות בשמש החמה גופו של הילד נטש אותו לבזים הרעבים,
נפל על האדמה באיפוס כוחות פקח את עיניו ומצא את עצמו שוכב על
מיטה ליד אותה ילדה מהחלום שלובשת אותה שימלה ציבעונית רק שזה
לא היה העמק האבוד. מיצמץ פעם ופעמיים רק כדי לוודה שזה לא עוד
חלום וקם על רגליו לברר היכן הוא נימצא,ברר את החדר מסביבו
והבין שהוא נימצא בבית ביער.לפתא שם לב כי הילדה הקטנה ששכבה
לידו התעוררה גם כן,הוא ניגש אליה במטרה לברר היכן הוא נימצא
אבל גם לה לא היתה תשובה ובמבט חפוז נפתחה דלתו של החדר ומהצד
השני עמד לו בחור צעיר עם מגש ענקי של מאכלים מכל טוב. מיד
קיבתו של הילד השתלטה אליו ועל מוחו והתחילה לקרקר והילד ניגש
לכערה ובנימוס ביקש יפה להיכבד לפני שהיתפטם מכל מה שבה לידיו.
הילדה שאלה היכן הם ואיך הם הגיעו לכן והאיש הנחמד סיפר להם
שהוא מצא את שניהם פגועים וחסרי הקרה אז הוא החליט לעזור ואסף
אותם לביתו ערב ירד והשניים עייפו ואיש המיסתורין עזב אותם
לבדם.

ברגע שנסגרה הדלת קם ג'ון מן המיטה תפס בידו את הילדה וקפצו
השניים מן החלון,ומאית שניה אחר כך פרץ לתוך החדר האיש ועם
סכין קצבים גדולה בידו ואז הבינו השניים שהיה זה קניבל שרצה
לבצע את זממו בהם ולמלה את בטנו.השניים רצו במהרה אל מעבה היער
ועוד פעם מצאו  הילדים את עצמם אבודים ובלי כל כיוון. עצרו
לרגע לנוח והילדה שאלה את ג'ון מהיכן הוא ידע והוא אמר לה:"פעם
נהג  משאית חכם לימד אותי שאסור לבטוח באנשים נחמדים, אז זה
בדיוק מה שעשיתי".
עכשיו ההרגשה הייתה חזקה מתמיד, צעדו השניים במרץ עד שהגיעו אל
הפרס הנכסף.
עמק יפיפה ללא גבולות אם אין סוף פרחים.. צמחים.. פרפרים..
ומכל נפלאותיה של אמא אדמה. רצו השניים לכיוון האחו הציבעוני
שבאמצע העמק נפלו על האדמה הרכה ולא קמו...

בערב שהוריו של ג'ון חזרו מן העבודה ולמרבה הפתעתם גילו כי הבן
שלהם הוא רק עוד אחת מסיפורי האגדה שמספרים לילדים מיוחדים
לפני השינה.    

ואני.. הסופר שכתב את הסיפור סתמי הזה חושב לעצמי עכשיו שאולי
לירדוף אחרי החלמות שלך זה לא כזה טוב?!
ואם זה באמת ככה אז למה אני נמצא פה עכשיו מנסה להגשים סתם
חלום. ולמה אתם נמצאים כאן מבזבזים את זמנכם בליקרוא סתם סיפור
בימקום לקום אכשיו וללכת לימצוא חלום אחר וחדש ואז אוליי לא
תיהיו כל כך אבודים...


שלכם:  בן צב