הכל התחיל לפני שמונה-עשרה שנים.

שלוש שנים ראשונות,
בלי מחשבה, וקצת דיבור ומעשה.
תינוק חסר דעה, רק בוכה ורוצה.
והעולם כמנהגו נוהג, כך יוצא.

ואז שלוש שנים שניות,
בהם גם המחשבה מתחילה לעלות.
לומד הילדון את גופו ומקומו,
שש שנים, ואי'ה דעתו?

ועוד שש שנים נוספות למספר,
בהם לומד הילד לימוד ראשני, וקר.
לשון אנגלית וגם חשבון,
ועדיין אינו מחליט את מקומו.

סה"כ לבינתיים שתיים-עשרה שנים,
שבהם גדל הילד בעולם של מבוגרים.
אנשים ודעות חולפות למולו,
אך הוא חי את חייו שלו.

וממשיך את דרכו במעלה הימים,
ולומד הוא לראות דברים חדשים,
ונפתח הילד לעולם בשלוש שנים,
שבהם, עדיין, לא הוא מחליט על החיים.

ומקבל הילד את אות הנערות,
וכך גם מקבל על עצמו אחריות.
ומתחיל לקבל דעה,
ומנסה לקובע עובדה.

שש שנים עברו על הנער,
התבגר ולמד, כך גדל.
ופתאום לדעתו כבר יש משקל,
ופתאום מתעניין בו העולם.

שמונה-עשרה שנים
שבהם החיים זורמים.
המורים והמשפעים מגוונים ורבים,
והדעות נכנסות עמוק בפנים.

וכך מתפתחת לה המחשבה,
כך בתוך עמק הדעה.
והדרך שנסללת לאטה,
שזוהי דרכו החדשה.

והנה בשנתך החדשה,
כבר איש אתה לעצמך,
ודרכך כבר נהירה, לך.
ובה תלך.

אך אל תשכח להביט לאחור,
זכור מאין באתה ולאן תחזור.
חשב את חייך בצורה נכונה
והמשך כך ותהייה אדם.

לאחי יואב, מזל"ט והרבה הצלחה בדרכך החדשה, המשך אותה, עכשיו
היא שלך, לך איתה בגאון, ולך ישר, האמן בעצמך ומצא את מקומך,
תשפיע על האחר איפה שרק תוכל. :)