שרה קוראים לה. היא לא מאמינה באהבה, זה מה שהיא אמרה לי עוד
בפעם הראשונה שראיתי אותה. אני אהבתי אותה עוד אז, אבל לה לקח
זמן להשתכנע. ידעתי שאני אוהב אותה עוד באותו הערב, אבל היא
רצתה פחות, והלכה בחיוך אחרי שסיימנו בלי להגיד הרבה. אבל אחר
כך מצאתי אותה שוב. היה בעיניים שלה ניצוץ סקרנות, ובגלל זה
המשכנו להפגש, עד... שגם היא אהבה אותי. אבל בכל זאת, היא
אומרת שעדיין היא לא מאמינה בזה. ואיתי? אני שואל, איתך, הו
איתך זה שונה. איתך זה חד פעמי, טעות, היא צוחקת ומנשקת אותי
על המצח. אחר כך מסתכלת עלי במבט רציני כזה, ומתוך העיניים
הירוקות שלה פורצת אהבה, ואז היא מתחילה לצחוק כמו משוגעת.
ואני מחייך ואומר לה, משוגעת את, באמת.
אז אני מחבק אותה, שואף את ריחה לתוכי, ועוצם עיני בשלווה
מתוקה. היא חושבת קצת ואז לוחשת, זה זמני, כן? אני מקווה שאתה
יודע. ככה היא אומרת לי והלב שלי נצבט. זמני? אנחנו זה לתמיד,
אני חושב ולא אומר מילה.
כן, אני יודע, זמני, אני עונה לה והיא מתרצה.
זה כמו בשיר הזה, היא אומרת, אין עוד יום, אתה מכיר? אין עוד
יום, ואין עוד דקה, היא שרה לי בקול הצרוד שלה, ואני מתמוגג,
תמיד ידעת שכבר אין מקום, היא עוצרת ולוקחת נשימה,
לאהבה... היא ממשיכה לשיר ומנשקת אותי בחמימות בצוואר, ואת
לא מוותרת על כל יום ועל כל דקה... היא עוצרת שוב ומסבירה לי,
הבנת? יש רק עכשיו לאהוב, וגם אני ואתה זה טעות, מקריות, אמרתי
לך שזה לא אהבה, כי אין עוד יום, אין עוד דקה, היא ממשיכה
ואני מקשיב ברכות,  תמיד ידעת, שאין מקום, היא שוב עוצרת
ולוקחת נשימה, לאהבה, כאן היא מדגישה את זה הרבה, כאילו שלא
ידעתי את זה קודם ועכשיו רק אני מגלה, ואת לא מתחרטת, על כל
יום ועל כל דקה... היא מפסיקה לשיר, ואני מרגיש לחלוחית בעין.
אבל אני, אני לא יכול לבכות ליד הגברת שלי, היא לא מאמינה
באהבה, זכותה, אני לא צריך להפגע מזה, לא צריך לכאוב בגלל זה.
אולי היא תאמין? אולי היא עוד תאמין.
אני מסתכל עליה ומנשק אותה, ואנחנו ממשיכים להתחבק. אתה מבין?
היא אומרת, אני לא מתחרטת על מה שאנחנו עכשיו, כן? אין סיבה,
כי אין מקום לאהבה, אתה מבין? אז מנצלים מה שיש וכשזה יגמר זה
יהיה צפוי.
אני כבר מזמן שקוע בתוכה, ומפסיק להקשיב. רק שומע את פעימות
הלב שלי רוקדות עם שלה, ומתקשה להאמין שהלב הזה שלה יום אחד
יפסיק לאהוב אותי. הרי הוא פועם בתוכי, הרי הוא חלק ממני, הרי
היא בתוכי כל כך חזק שאין לתאר את זה. היא מפחדת, אני אומר
לעצמי בשקט, היא מפחדת להפגע. זאת הגנה, כי אין דבר כזה, לא
יכול להיות, כולם מאמינים באהבה. אין עוד יום? יש עוד יום,
אהובתי, יש עוד מקום לאהבה.
אני מחייך ונושם אותה שוב, והרוח הקרירה הזאת שעוברת מסביבינו
לוחשת לי שזה אמיתי, ואני לוחש לה בחזרה שאני יודע, ולאהובתי
אני אומר במתיקות אני אוהב אותך, והיא, היא מחבקת אותי חזק
יותר ושותקת.
יש עוד יום לאהבה, אני מזמזם, והיא צוחקת, צוחקת המון, ואני
צוחק גם אבל מתוך אושר ולא מתוך חוסר אמונה. שרה שלי, אני לוחש
ועוצם עיניים, והיא עוד יותר צוחקת.
ורק הרוח מסביב ממשיכה ללחוש מבעד לצחוקינו, ולהעיף עלים רכים
של שלכת. סתיו ברחובות עובר...