"יש דברים שלא צריך לפרסם בבמה."
מישהו כתב לי את זה אחרי שקרא את אחד השירים האובר-רגשניים
שלי. זאת באמת לא הייתה אחת מיצירות המופת שלי. אתם צריכים
להבין שאני לא מסוג האנשים שעוברים בקפדנות על היצירות שלהם,
מסננים משפטים לא הגיוניים, עובדים קשה ומוציאים משהו אחרי
תהליך ארוך ומסובך. אני חושב על משהו, מעלה אותו לוורד ומשם
ישירות לבמה. הצורה הכי טהורה של להביע את מה שאני חושב ומרגיש
באמת. לפעמים יוצאים דברים שלא ימצאו חן בעיני מישהו. זה
הסיכון שאני לוקח בלקחת את מה שיש לי בתוך המוח באותו רגע, לא
משנה כמה טיפשי, ילדותי, לא מובן, לא הגיוני זה, ולזרוק אותו
לאוויר העולם ככה שאנשים יוכלו לקרוא אותו.

הבעה טהורה של המחשבות שלי? איזה שטויות אני כותב באחת וחצי
בלילה. אני פשוט עצלן מכדי לערוך את מה שאני כותב. תחיו עם זה.