בחוסר משקל כמרחף בחלל
מעל מסילות הברזל המובילות אל לבך.
ואין לי שם למטה בכלל
מקום למנוחה... כמו נחל צונן ביום קייץ.
צלילים מתנגנים וחגים מסביבי,
צלילים של תקווה את יודעת זה לא אמיתי

תווי פני כבר הפכו לכהים ומפחד הזמן העצים כאן נושרים
ואם רק יעלה המסך יראו דמעותיי כמו גשם ראשון.

הרחק מעל הזמן האבוד
שבזבזבתי בתור עני מרוד...
בחוסר משקל בוהה בחלל מעל בירוקרטיה מתמשכת...
זה לא חלום, זאת מציאות זה סיוט שנמשך רק בגלל שאתה בבידוד.

תווי פני כבר הפכו לכהים ומפחד הזמן העצים כאן נושרים.
ואם רק יעל המסך יראו דמעותיי כמו גשם ראשון.

ולאף אחד כבר לא אכפת
אם עוד חסר נשמה יניף מפרש.
מפרש שחור של שודד,ראש ושתי עצמות
תוקפן ופרוע בלי מושכות.

תווי פני כבר הפכו לכהים ומפחד הזמן העצים כאן נושרים.
ואם רק יעלה המסך ייראו דמעותיי כמו גשם ראשון.

בחוסר מזל שוב כאן לבדי...
מרחף בין יאוש לגמילה משתיה
בין צרותיי האינסופיות מסתתר לו ניצוץ של תקווה.

בחוסר משקל... כמרחף בחלל...
מעל מסילות הברזל המובילות אל לבך.