הכל התחיל ביום האהבה בשנה שעברה , אני בתור חברה משותפת של
שניהם ראיתי שהם כל כך מתאימים והייתי חייבת לסדר בינהם.
וככה הם עברו להם שנה ביחד , שכמובן כמו כל זוג גם להם היו
משברים ומריבות , ועכשיו שנה לאחר מכן יום האהבה שלהם.
היום הכי יפה לאוהבים.
וכהרגלי בקודש החלטתי לעזור לשרון לארגן הכל ולעשות למורן יום
אהבה הכי שמח שיש.
הכנתי לו רשימה שנקית של מה להכין , מה לקנות ,ואיך לסדר
את הבית , תסכימו איתי שקל יותר מזה אין?
בינתיים..הייתי חייבת להעסיק את מורן לקחתי אותה לעשות מה שכל
בת טיפוסית עושה , קניות!(ולא אני לא בן אדם כזה בד"כ , אבל
אני מוכנה להקריב את עצמי לטובת חברים). התעקבתי עם מורן עד
משהו כמו בסביבות עשר וחצי בערך, ואז שרון שלח לי sms "תחכו לי
ליד הצומת , ואל תגידי לה עדיין כלום!"
איך שהיא קלטה את האוטו שלו היה לה ניצוץ כזה בעיניים , הרגשתי
לראשונה בחיי טוב עם עצמי .
סוף סוף אני הבן אדם הלא יוצלח סידרתי בין שני אנשים והם אשכרה
מחזיקים מעמד!
ואז התעוררתי מהמחשבות שלי ואמרתי לעצמי "ייאלה שירן, הרי גם
לך יש בית להגיע אליו,אי שם"
ישבתי באוטובוס כולי משועממת מוות, פתאום הקפיץ אותי צלצול
טלפון.
זה היה המספר של שרון. "אוי נו שרון מה שכחת הפעם?!"
אבל זאת בעצם הייתה מורן, "חחח שירן הוא שכח את היין , הוא נסע
להביא אותו"
נו בוודאי נורא אופייני לשרון לשכוח את היין.
בינתיים אני ומורן דיברנו , היא התחילה לספר לי על ההפתעה היפה
שהוא עשה לה , היא הייתה כל כך מאושרת . ואני כל כך שמחתי
בשבילה.
הייתה לה שיחה ממתינה , וכשהיא חזרה , השתנה לה הקול
היה לה עצב בקול .זאת לא המורן ששמעתי לפני שנייה.
"הוא מת. שירן הוא מת, הכל בגללי אני לא מאמינה"
מתבבר שכששרון נסע להביא את היין , נכנסה בו משאית והוא מת
במקום.
בדיוק שסיימתי לדבר איתה הגעתי הביתה , עליתי על האוטובוס
האחרון לבאר שבע וחזרתי אליה. ניסיתי להרגיע אותה , פשוט ישבתי
איתה שם על הריצפה וחיבקתי אותה.
למחרת הייתה הלוויה של שרון , מורן לא הייתה מוכנה לקום ולצאת
מהבית של שרון.
נשארתי איתה..לא הלכנו ללוויה.
ככל שחלף יותר זמן מהלוויה ככה היא הסתגרה , ככה היא בנתה חומה
סביב הלב שלה. חומה שאפילו אני לא יכולתי לנפץ.
טיפלתי בה כמו ילדה קטנה , האכלתי אותה , רחצתי אותה , הייתה
משכיבה אותה לישון בתקווה שהיום היא לא תתעורר עם סיוט .
לא יכולתי לראות אותה ככה , פשוט יושבת בחדר של שרון מחבקת את
הרגליים , מתנדנדת מידי פעם.
היו ימים שהיא לא הייתה אוכלת כלום , פשוט יושבת שם ו"מדברת"
עם שרון , בוכה לו על זה שהוא עזב אותה .
כעבור שבועיים וחצי בערך שחשבתי שהמצב שלה השתפר קראתי לאחותה
שתהיה איתה , ואני..התכוונתי לחזור הביתה להשלים
שעות שינה ואיכשהו להחזיר את החיים שלי למסלול הרגיל והמשעמם
שלהם.חזרתי הביתה , אמא זיינה ת'שכל וכרגיל המצאתי לה
תירוצים.
נפלתי למיטה באפיסת כוחות מלאה ישנתי כל כך טוב עד שבסביבות
שתיים וחצי לפנות בוקר מורן מתקשרת אליי כולה בוכה .
"הוא מת שירן , אף אחד לא יכול להחזיר לי אותו ,ובגלל זה אני
הולכת אליו" . שלוש השעות הכי נוראיות בחיים שלי , אני בוכה לה
מנסה לשכנע אותה שלא תעשה שטויות , איבדתי את שרון ואני לא
מוכנה לאבד גם אותה!
שמתי לב שהיא כבר לא מגיבה , צרחתי את השם שלה כל כך חזק
וכלום , שקט, דממה, ובמיוחד ..לא הקול של מורן..
חמש דקות שלמות ישבתי מקופלת בחדר בשקט , בתקווה להקשיב למה
שיש ברקע .התייאשתי , והשיחה כבר נותקה.
מתברר שמורני שלי קפצה מול משאית נוסעת ומתה במקום.

ועכשיו אני פה בלוויה של חברה שלי שמתה ממשאית ,בגלל חבר שלה
שמת ממשאית. אבל אני בטוחה שעכשיו הם למעלה , ביחד ומאושרים .
בתקווה שהם יחגגו את חג האהבה הבא שלהם בגן עדן.