קמתי בבוקר, ידעתי ששכחתי משהו.
קמתי בבוקר ואז נזכרתי להתעורר.
הלכתי לשטוף פנים, לצחצח שיניים, להתגלח ולהכין ארוחת בוקר.
הארוחה הייתה טעימה, רק חבל שהיא הייתה במקלחת איפה שעשיתי את
שאר הדברים.
קראתי את העיתון של היום, פיגוע בירושלים, עוד שר לקח שוחד,
הבנתי שאני קורא את העיתון של מחר.
ואז הגעתי לבעיה, היה לי ריב גדול עם המאוורר, ביקשתי שיפסיק
לעשות רוח, הוא לא יותר טוב מהמזגן, והוא פשוט העיף אותי
מהדירה. עכשיו אני גם צריך למצוא דירה, גם לקנות מזגן (גיליתי
את הבעיה במאווררים), גם למצוא הסעה לעבודה וגם למצוא דרך ללכת
לעבודה עם משהו חוץ מהגופיה ובוקסר שלבשתי כשהוא העיף אותי
מהבית.
למזלי הארנק היה לי ביד כשזה קרה והיה לי כסף, עכשיו אני רק
צריך תחבורה. מצאתי מפתחות זרוקים להם סתם בכיס של מישהו ואחרי
הרבה חיפושים, מכוניות ואזעקות מצאתי את המכונית המתאימה.
מרצדס שחורה, לא רע.
הגעתי לחנות בגדים בתקווה שאף אחד לא ייראה אותי, אבל כרגיל עם
מזל כמו שלי הבוס שלי חיפש חליפה באותה חנות. הסתתרתי מאחורי
כמה בגדים, וניסיתי לקחת חולצה ומכנסיים ולמדוד אותם לפני שהוא
ישים לב.
אבל הוא הניח את הלב שהיה לו ביד (כנראה של מישהו שעיצבן אותו
ממש) בצד והסתכל עליי.
"מה קרה לך?" הוא שאל, "שוב רבת עם המכונת כביסה על זה שהיא
גורמת לך להרגיש סחוט?".
"לא" עניתי.
"מה, שוב אמרת לטלוויזיה שאתה מרגיש כאילו כל מה שהיא מראה
ואומרת לך זה שקרים?"
"לא"
"אל תגיד לי שהמקרר עדיין כועס על זה שאמרת שהוא מתנהג אליך
בקרירות"
"לא, לא זה"
"אז מה?"
"רבתי עם המאוורר, הוא כל הזמן עושה רוח, חושב שהוא יותר טוב
ממני"
"אההההההההה" הוא אמר בהבנה, "גם אני עברתי את זה".
"טוב, אני אלך למדוד את הבגדים" אמרתי ונכנסתי לתא מדידה.
לקחתי סרט מדידה שהיה באיזור, בדקתי את החולצה, נראית מתאימה,
אז את המכנסיים, קצרות מדי. לקחתי מכנסיים כאלה במידה יותר
גדולה ובדקתי, מ-צ-ו-י-י-ן.
קניתי אותם והלכתי להתלבש במכונית, מהר מאוד הבנתי שלקחתי איתי
את הסרט מדידה, החזרתי אותו לחנות.
הלכתי לעבודה בהרגשה די גרועה, היום בטח יהיה גרוע, ושם הוא
חיכה לי, הפקס. אני מקווה שהוא לא כועס על זה שאמרתי לו שהוא
תמיד עושה מה שאחרים אומרים לו.
הוא לא נראה לי כועס. אבל הוא עדיין עשה את זה. במכונה היה דף
שעליו היה כתוב מכתב קטן בשבילי. קראתי אותו שוב ושוב, לבדוק
אם פספסתי משהו, אולי לא קראתי בין השורות, אבל אחרי חמש פעמים
שקראתי, ועוד פעמיים שניסיתי לבדוק איפה בדיוק האמצע בין שורה
לשורה הייתי בטוח, מי שכתב את המכתב התכוון לזה בדיוק:
'מכתב קטן בשבילי'
וללא ספק המכתב היה באמת קטן. אבל למה זה נשלח אליי אם זה לא
בשבילי? הרי ברור לפי המילים על המכתב שזה מכתב בשביל השולח.
די מוזר בגלל שלא הגיוני שהשולח ישלח לעצמו מכתב, אולי בגלל זה
הוא שלח את זה אלי, כדי שזה יהיה הגיוני.
עם כאב ראש גדול (הכאב לא הראש) מלחשוב על זה יותר מדי, הגעתי
למסקנה, מישהו מנסה לעבוד עליי, אבל למזלי הורדתי אותו לפני
שהכאב ראש היה ממש רציני.
חזרתי הביתה תשוש, המאוורר סלח לי, כנראה שאני לא צריך בית חדש
למרות הכל. נפלתי על המיטה, מרוב עייפות לקחו לי שלוש דקות
להבין שטעיתי בחדר ושאני נמצא בחדר עבודה על הריצפה עם רגל
כואבת ושטף דם באיזור הראש, אבל לא אכפת לי, גררתי את עצמי
למיטה ונרדמתי מהר.
חלמתי חלומות נעימים, שסוף סוף אני חי בשלום עם המכונות בבית
שלי, אבל אז השעון המעורר צפצף, עוד ריב גדול הגיע. נראה כאילו
אני הלך לקנות בגדים חדשים.