שיר שני בטרילוגיה "נשימות"

קִוִּיתִי שֶׁאוּלַי הַמְּתִיקוּת
תִּשְׁטֹף אֶת הַגָּרוֹן,
דָּרוֹמָהּ, הֵי דָּרוֹמָה -
גְּלִידָה טַעַם מֶנְטָה וּפִיסְטוּק,
פִתְרוֹן נִקְלֶה לְהֲפָגַת הַדִּכָּאוֹן.
מָארִינָה מִמַּחְלֶקֶת הַגְּבִינוֹת
דִּיְּקָה לִי מְאָה חֲמִשִּׁים עַל הַמִּשְׁקָל,
הֵחֱמֵאתִי לָהּ חִיּוּךְ
וְהִיא הֵשִׁיבָה לִי בִּשְׁוֵה מִילְיוֹן,
אַךְ בַּת-כָּנָף עוֹד מְרַטֶּטֶת בִּגְרוֹנִי -

מַה רָחוֹק הָעֶרֶב;
פַּטִּישִׁים הוֹלְמִים בְּקָדְקֹדִי.


ספטמבר 2003

סינדרום בוקר
http://stage.co.il/s/225995      
עד בוא הנשימה
http://stage.co.il/s/234673