ואולי..כשתעורי.
אלחש לך, בשקט, מבין הצללים: "לקרב צריך שניים".
הידעת את שביקשת, גם אם לרגע קט ?
הביטי בעיניי,
שנני באצבעותייך צלקותיי,
הם עדות, לשדות הקרב אותם צלחתי.
הרואה (את) את גורלם של הנשארים שם מאחור ?
ועכשיו אני כאן.
עדיין רוצה (את) "לשחק" ?

ואת,
רוצה עכשיו.
אז דעי!
ה"עכשיו" שלך הוא לא ה"עכשיו" שלי.

הלוחם ממתין לשעת הכושר.
וכשתחושי את נשיפתו החמה בעורפך,
מהכיוון הכי לא צפוי.
ההבנה תחלחל:
הוא לא מחכה להזמנה כדי לשלוט בך.
עצם היותו כאן מעידה על החתום: ה"עכשיו" הגיע !
לוחם אמיתי לא מנפנף בנשקו.
אם שלף חרבו, הסכיתי נא: לעולם לא יחזירה רייקם.
תנועה חדה ומהירה,
כמו עובר דרכך,
ובמבטו
נפילתך.
---------
עורי,
פקחי עינייך לבקשותייך ילדה !
העדיין רוצה את "לשחק" ?


{השיר נכתב בהשראת "שחק בי" מאת ליאת שמואל,
יוצרת וחברה מוערכת}