עמדו מחובקים, הביטו בים, לאחר כמה דקות הים נשאר במקומו אך
החיבוק נעלם.
רק לפני כמה רגעים עוד היתה שקיעה בשמיים, צהובה קצת כתומה.
היא חשבה שזה
רומנטי, הוא עשה עצמו מסכים.
השמש אט צנחה אל עבר משכבה היומי, אל מול זוג עיניים מתפלאות,
אל מול חיבוק בודד.
כאשר נעלמה לה השמש ונעלם החיבוק, נשאר הים עומד.
דקות מאוחר יותר, בחשיכה הבתולית של הערב, יצפה הים בזוג
אוהבים מתעלסים על חופו.  הוא לא ממש אוהב, אבל המילים שלו
תמיד משכיבות אותה בסוף, והיא יודעת שכך הוא מרגיש, היא מרגישה
אותו, הוא מרוחק, אלו המילים שלו שמותירות את ליבה משותק.
כאשר הכל מסתיים, עניין של כמה דקות, שתי סיגריות נדלקות.
הוא שונא לעשן אחרי אבל מרגיש חובה, היא שונאת זיונים נטולי
אהבה.
שניה יושבים מחובקים.  החיבוק מאולץ ולכן גם קצר.
הוא שמח שהיה, היא מאושרת שנגמר.
לבסוף הם הולכים, הוא ביחד, היא לבדה.  היא חושבת על הים, על
רומנטיקה מזוייפת,
על ריקנות של מילים, על אהבה לאף אחד.
הם נפרדים.  הוא יתקשר מחר.
לילה בלי ירח, בלי אהבה, בלי משמעות ורק הים נשאר.