שיר זה נכתב על הספר "במערב אין כל חדש" של רמארק, שנכתב על
מלה"ע ה1.
הספר מספר על תקופה בה אנשים עזבו את כל חייהם, מטרותיהם
וחלומותיהם לטובת שדה הקרב. בעיניים עצומות הם הלכו אל עבר
המוות. לא הייתה להם סיבה. לא עניין אותם שהנסיך האוסטרי נרצח,
או שעוד מושבה באפריקה נכבשה. אבל הם בכל זאת הלכו. כי החברה
שלחה אותם. חייט הפך בן יום לחייל, ויום לאחר מכן לסה"כ שם על
מצבה בקבר אחרים. והעובדה הקשה ביותר היא  - הם לא שאלו שאלות.



היינו / ויקטור דקלוב

שלום לך, גם אני חייט.
מכיר אתה את טיב העבודה,
אין צורך בהסברים טפלים.
אזרחי צריכים בגדים,
וזו אחריותי.
זו מטרתי בחיים.
אתפור, וכולם יהיו מרוצים.

שלום לך, גם אני חייל.
אין אני חושב על מאומה,
פרט לאדם הבא שארצח.
והרי אזרחי צריכים הגנה,
ומשדה הקרב לא אברח.
אהרוג, וזו תהיה מטרתי בחיים.
אהרוג, וכולם יהיו מרוצים.

שלום לך, גם אני קורבן.
קורבן של מלחמה.
קורבן של הפגזה.
אך קורבן של החברה?
לא, לזאת לא אסכים.
הרי זו הייתה מטרתי בחיים.
לתפור, להרוג ולמות.
אולי עכשיו, כולם מרוצים.

שלום לך.
גם אני,
הייתי.