לכתוב או לא לכתוב- זו השאלה. בעצם, זה כבר לא משנה. החלטתי
שלא לכתוב. החלטתי שאני לא אכתוב על הדף הזה. בעצם, זה לא
טוב להדגיש את המילה "אני". אנסה מילה אחרת. אני לא אכתוב על
הדף הזה. לא... אני לא אכתוב על הדף הזה. אז מה אני אעשה,
אני אמחק את מה שלא כתוב בו? גם זה דגש לא טוב. אני לא אכתוב
על הדף הזה. אז לא, אני אכתוב ליד הדף, על השולחן. אולי- אני
לא אכתוב על הדף הזה. כאילו שלא ברור שזה דף ולא משהו אחר.
רגע! אני יודעת! אני לא אכתוב על הדף הזה! ובכלל, מי אמר
שאני צריכה לכתוב על הדף הזה ולא על דף אחר? ובמה בכלל הדף
הזה טוב יותר מכל דף אחר שאני יכולה לכתוב עליו? ומה מיוחד
בדף הזה מכל דף אחר שקיים בעולם? קיימים דפים אחרים. דפים בצבע
יפה ושמח יותר. דפים בכל מיני צורות מעניינות יותר. דפים
שעשויים מחומר אחר, שכיף יותר לכתוב עליהם. דפים שלפחות יש בהם
שורות, שבהם אני יכולה לכתוב ישר, שלא כמו בדף הזה. וישנם גם
דפים ממוחזרים שהם ידידותיים יותר מהדף הזה. כן, אני יודעת שהם
ידידותיים לסביבה, אבל מי אמר שהם לא נחמדים? מי אמר שדפים
אחרים הם דפים שלא כיף לבלות איתם? אני בטוחה שיש בעולם דפים
אחרים שנחמד לדבר איתם, ואני בטוחה שיש אפילו כאלה שיש להם גם
חוש הומור, ואפשר לצחוק איתם. אבל אני לא אכתוב על הדף הזה- דף
לבן, מלבני, משעמם, ואפילו בלי שורות! מה שלא יקרה- אני לא
אכתוב על הדף הזה! אני אכתוב על דפים אחרים, שהם, כפי שכבר
ציינתי, יפים יותר, בעלי צורה מעניינת יותר, מיוחדים יותר,
נחמדים יותר, בעלי חוש הומור ואפילו ממוחזרים. שלא כמו הדף
הזה... אני יכולה להמשיך לדבר שעות על חסרונותיו של הדף הזה-
שעות על גבי שעות. אפילו ימים שלמים.
הי, מה זה? מה זה הקול הזה שאני שומעת? אני לא מאמינה- הדף
בוכה! לא ידעתי שלדפים יש רגשות. ובכלל לא דמיינתי שהם יודעים
ויכולים לבכות. אני מצטערת, דף שלי, אל תבכה. אתה עוד תיקרע אם
תירטב. תפסיק לבכות, בבקשה... אני באמת מצטערת. לא התכוונתי
להעליב אותך. באמת שלא. רק חשבתי שאולי כדאי לי לכתוב על דף
אחר יותר מאשר עליך. אופס... שוב העלבתי את הדף... די, חמוד
שלי, תפסיק לבכות. הפעם אני באמת באמת באמת מצטערת. מכל ליבי.
בעצם, אתה דווקא כן דף מיוחד. אתה הכי צבעוני שיש- הרי לבן
מורכב מכל הצבעים. ומלבן הוא מצולע סימטרי שכל זוויותיו ישרות
והגונות. ובעצם, נחמד לכתוב בלי שורות. בלי חוקים וגבולות
המגבילים אותי. בלי שורות שיגידו לי מה לעשות ואיפה לכתוב.
ואני יכולה לכתוב איפה שאני רוצה עליך, דפו'ש. ואפילו ארבע
פינות ישרות, טובות והגונות יש לך, ובהן אני יכולה להתחבא אם
מתחשק לי. או פשוט סתם לשבת בהן ולחשוב. על מה? זה באמת לא
משנה. אפשר להתבודד מעט בפינות האלה. ואחר כך לחזור למרכז
העניינים. אתה יודע שאתה הדף היחיד שהצבעים יכולים להיות איתו
מי שהם באמת? אם ניקח, לדוגמה, צבע צהוב ונצייר איתו על דף
כחול, הוא ייראה ירוק. וזה לא מי שהוא באמת. זוהי רק תחפושת
שהדף כפה עליו. דף כזה כופה את עצמו על הצבעים, וכך גם על מי
שכותב, ועל המילים. ואם ניקח צבע צהוב בהיר ונכתוב איתו על דף
צהוב, הוא לא ייראה. הדף פשוט לא יהיה מוכן לכך שיהיה עוד
מישהו בסביבה שיש לו את אותו הצבע כמו לו. ועליך כל צבע יכול
להיות עצמו. כמו שהוא. ואתה לא כופה עליו שום דבר. ואתה נותן
לו להיות מי שהוא. ואיך שהוא רוצה. רק אתה. כי אתה מבין את
רצונו של כל אחד להיות עצמו, כמו שהוא. ורק את עצמך אתה עושה
הכי פשוט- לבן, מלבני, בלי שורות, ובכך, אתה בעצם עושה את עצמך
הכי מיוחד. ויש עוד סיבה לכך שאתה הכי מיוחד. אתה הדף שלי, הדף
שעליו אני כותבת את הסיפור שלי. הדף שעליו אני כותבת את עצמי,
כמו שאני. ואתה לא כופה עליי להיות מישהו אחר.

מוקדש לדף שעליו כתבתי את הסיפור הזה