הם מתקרבים ומתקרבים, כל כך קרוב עד שכמעט אפשר לחוש במליחות
שלהם. ואז הם נסוגים, מתנפצים. ובמהירות כה גבוהה חוזרים
אחורה, שאתה פשוט יכול לשקוע בהם שעות.
בדרך שבה הם נעים, במסתוריות שלהם, ביופי הלא מוסבר.
איך שאין להם מטרה מוגדרת, הם הולכים בעקבות הרוח,
בלי להתפלסף יותר מדי, ובלי לחשוש מכל תקלה שעלולה לקרות.
הם לא כמונו, הגלים, כשמשהו משתבש הם לא ישקעו בהרהורים
על מה שהיה ניתן לשנות, אם היה משהו שיכלו לעשות כדי
לשפר את המצב, זה רק בזבוז זמן, חייבים להמשיך הלאה בחיים,
אסור ליפול לדכאון. ומרחוק, אני כבר יכולה לראות אותם
באים להציל אותי, לסחוף אותי מכאן, למקום אחר, למקום שלוו
יותר.אבל אז הם מתנפצים, ובשארית כוחם מתקרבים אלי,
מתקרבים ומתקרבים. "מצטערים" הם לוחשים לי
"אסור לנו לקחת אותך מכאן".הם כל כך קרובים,
עד שכמעט אפשר לחוש במליחות שלהם, בדמעות שלי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.