בהליכה האחרונה, מול השמש השוקעת,
צעדי מהדהדים, שורק לי בנחת,
לא מודע שזאת צעידתי האחרונה,
לפני שזה יבוא בהפתעה.
השמש גוועת, הצללים מתרחבים,
הירח עולה, מגיעים הכוכבים,
ואני הולך לי, לא מודע
למקרה הנורא שקרב ובא.
והלילה ירד, איתו הגיעה הרגשה
כזאת שבאה בדרך כלל באפילה,
זאת שמתעוררת בתוכי בדממה
שבאה אליי באמצע השממה,
כאילו רק עכשיו קמתי לתחייה,
וכל זה קורה לי בזמן ההליכה.
ואז משהו הופיע לפניי,
ומיד נעצרו שתי רגליי,
היא הייתה מלאך, כולה זוהרת,
ובליבי אש התשוקה החלה בוערת,
למראה מלאך כמוה, כה יפה ועצובה,
בודדה הייתה למעלה, ככה היא אמרה,
דמעה זולגת מעיניה היא אליי חייכה,
"בוא איתי לשם, נהיה ביחד" היא ביקשה,
אבל בשביל זה אני צריך לסיים את ההליכה,
לבחור לחיות על הרגליים או ביחד רק איתה,
וכשויתרתי על הצעידה על הרגליים,
סוף כל סוף קיבלתי לי כנפיים.