"הפרי האסור"- האדם האסור...

הוא בן אדם מאוד סימפטי, מלא חיבה. כל הזמן חיוך לו על הפנים.
ולא מהחיוכים המזויפים שאנשים בזמננו סיגלו להם, אלא חיוך
אמיתי, ישר.
אנשים שהוא מכיר, הוא תמיד מברך לשלום, בלחיצת יד. מה אני
יכולה להגיד? בן אדם מאוד חברותי.
מבנה הגוף שלו גם כן בכלל לא רע. הוא נראה כבן אדם שמתאמן.
אני שמה לב איך מדי פעם הוא מגניב לי מבטים. אני יודעת שגם אני
עושה את זה מדי פעם, אבל ממש פעם ב... בתת מודע.
אני לא בן אדם גזעני כלל וכלל.
אין לי בעיה להגיד שלום לאנשים כהי עור, אין לי בעיה לעצור
ולשוחח איתם.
אבל יצירת קשר איתו אני מונעת מעצמי. ליתר דיוק, קשר רומנטי.
אני פשוט יודעת שזה יצור בעיות. גם חברתיות ובעיקר משפחתיות.
אני בטוחה שהמשפחה שלי לא תקבל אותו ולא משנה כמה מוצלח הוא
יהיה.
אם להגיד את האמת, אם הוא לא היה כהה עור ואם ההורים שלי לא
היו מקבלים אותו, עוד הייתי נלחמת על אהבתנו. אבל פה, המצב הזה
גורם לי לחסום את האפשרות בכלל להתאהב בו, להכיר אותו, מפני
שאני יודעת שרוב הסיכויים שאם אני אכיר אותו, אני אתאהב בו
וזאת אני לא רוצה.
אני לא יודעת להסביר את פשר מעשיי, מפני ששוב אני חוזרת: אני
לא בן אדם גזעני, אני לא חושבת שכהיי העור נחותים מה"לבנים".
אומנם, המודע מאותת לי שאני לא יכולה לאפשר לקשר כזה להתקיים,
פשוט לא יכולה.
למה? לא יודעת. אולי אתם יודעים?