עשינו את דרכנו בין פגרי מכוניות אל לב ליבה של משחטה ירושלמית
מצויה. צלם, מראיין, אני - המפיק, נהג ופותר בעיות. בלב המשחטה
היה קרוואן ובתוכו נמצא מאיר קדוש. לקח זמן למצוא אותו כי
הזכרון של קיומו אבד מלבד מאשר בליבותיהם של כמה מעטים. מאיר
קדוש היה שחקן כדורגל זניח, רבים לא מודעים לקיומו היום, אבל
פעם אוהדי בית"ר ירושלים ראו בו את שחקן הנשמה מס' 1 שלהם.
ושחקן נשמה הוא לא משהו פשוט - כמעט כמו הכישרון לשחק כדרוגל.
אבל נשמה זה משהו אחר לחלוטין שדורש חיבור על-טבעי עם כמה
עשרות אלפי אנשים שרואים אותך ומוצאים זהות מוחלטת בינך לבינם.
את האחרים הם מעריצים כל זמן שהם מספקים את הסחורה, אתה השחקן
שהם אוהבים בלי תנאי. אבל אתה תפרוש והזכרון הוא דבר עדין.

זה היה ערב של יום ארוך והנסיעה כללה ויכוחים ארוכים על הנסיון
המוזר הזה לתעד שחקני כדורגל, חלק מפרוייקט שלא נפרט עליו
עכשיו, אבל הוא גרם לי להפסיק את חיי הבטוחים כדי לרדוף אותו.
הכלבים שרדפו אחרי המכונית ונבחו אלינו מכל כיוון לא הוסיפו.
כלבי תקיפה שכל מטרתם היא לגרש אנשים בלילה מהמשחטה ורק
שרשראות ברזל עצרו אותם מלעשות בנו שפטים. חניתי את הרכב במקום
בטוח ונכנסנו אל הקרוואן. שם ישב אדם בגיל הבעייתי הזה שבין
ה"צעיר" ל"מבוגר" והמתין לנו. יש אכזבה בלפגוש את השם שבעיתון
פנים אל פנים. אני עברתי סדרה של אכזבות כאלו בכל פעם שפגשתי
עוד שחקן כדורגל, עוד אגדת ילדות, עוד אדם שגדלתי לאהוב או
לשנוא כמיתוס. כשרואים אותם הם אנשים, ואין להם מה לומר מלבד
הרפליקות הקבועות או השיעמום המילולי הטבעי של שיחה עם אדם
רגיל שאתה לא מכיר. אתה מחפש את המשמעות הנוספת, את הקסם, את
המשהו המיוחד הזה שהיית רוצה לגלות בהם והם ינסו לתת את המשהו
הנוסף. אבל, בסופו של דבר, הם רק אנשים וערך מוסף של ראיון
איתם לא נמצא עד כה.

לא היה מקום בקראוון לשלושתנו. יצאתי החוצה כי לא היה בי צורך.
הבטתי בכלבי השמירה שהתעקשו לנבוח. היה גיהנום להיפטר מהרעש
שלהם בעריכה של הוידאו והנוכחות שלהם לא הוסיפה לאווירה הלא
נינוחה של ראיון בתוך קרוואן קלסטרופובי. בפנים קדוש, פעם סמל
של אימפרית כדורגל והיום מוסכניק זניח שתקוע במשמרת לילה באמצע
שום מקום, זורק משפטים על הקריירה הקצרה שלו ככדורגלן. הוא
עכשיו עובד כאן, בין הכלבים והגרוטאות, ככה זה כבר עשר שנים
כמעט ואין עתיד טוב יותר בכזה מקום. אני בתחילתה של קריירה
בריאה ויציבה במקצועות ההיי-טק אבל הנה אני מפסיק אותה לעשות
דברים אחרים, לרדוף אחרי החלומות שלי, להיות קצת יותר ממתכנת
שמרוויח את המשכורת שלו. אבל מה הם חלומות, כמו החלום הילדותי
להיות שחקן כדורגל, אם כאן הם נגמרים?

השממה מסביב, שלדי המכוניות, הקרוואן המתפורר, אין קול מלבד
הכלבים הנובחים, אין אור מלבד הנורה שבתוך הקרוואן. וקדוש מדבר
לאט אל המצלמה. הוא מגיע לרגע שבו הוא הניף את גביע המדינה מול
עשרות אלפי אוהדים ששאגו את שמו. העיניים שלו נוצצות לשניה
אחת.