אני עוד זוכרת את הפעם הראשונה שנפגשנו. הייתי חדשה ועוד לא
הכרתי, ביקשתי ממך סיגריה
בחדר אוכל, ואמרת שאין לך פה. אבל החדר שלך ממש קרוב ואם אני
רוצה...
נתת לי נובלס ונחנקתי בשקט. אני זוכרת את העיניים שלך, הייה לך
מבט מרוכז וחודר.
יכולנו לדבר שעות על הכל, והקסמת אותי והרשמת אותי...

היום אתה כבר לא מרשים אותי,  לא מנסה. והמבט כבר לא אותו מבט
מרוכז בכל תנועה שלי.
אתה מרוחק. והעיניים שלך כבר לא אוהבות אותי.

פעם אמרתי שאתה ילד שלי, צחקת ואמרת שאתה מאוד מקווה שככה אני
לא אתייחס לילדים שלי.
אבל אז חיבקת אותי ואמרת שגם אני ילדה שלך ושאולי נגדל אחד את
השניה.
היום אתה כבר גבר, וגם אני כבר לא כל-כך ילדה.

אני זוכרת את הפעם הראשונה שאמרת שאתה אוהב אותי, במזדה
הישנה.
וניסית להסתיר את הדמעות שלך, אבל אני ראיתי וחיבקתי.
ולחשתי שגם אני אוהבת.

עכשיו אתה כבר במקום אחר, ואני מתגעגעת.

היום שאלתי אותך מתי אתה חוזר, ולא הבנת...
רק רציתי להגיד שאני כבר לא מחכה.