זה היה ממש שונה ממה שתמיד חלמתי...
זה לא היה אהבת חיי או מישהו מיוחד, גם לא בחור שדמיינתי אותי
איתו.
זה היה בלילה, כשהאפלה חדרה בסהרוריות אל מול המזח שלנוף הים.
הכוכבים אומנם זהרו אך הירח היה כחצי עיגול המסמל את המרחק
מהשלמות שאיננה קימת ברגעים אלו.
הוא התקרב אלי בצעד או שניים ממקום מושבו ולחש לי בשקט...
"את רוצה את שפתיי מנשקות את שפתייך? גם כך את אינך הוגת
מילים."
ואני ללא היסוס אף לא קטן אמרתי "כן, אני רוצה".
הוא תפס את ידיי ומשך אותי אליו בעוצמה אדירה.
הוא לקק את שפתיי כארטיק שממהר לנזול..
ואני המשכתי את מה שהוא התחיל בהתלהבות אין כמותה..
ואמרתי לעצמי:
"לזה חיכיתי כל כך הרבה שנים???"
בעודי מתנשקת עם הבחור עולות בי מחשבות..
"למה בחר דווקא בי?",
"האם גם בשבילו זהו רגע בלתי נשכח?" וכו'...
אבל הבנתי בעצם, שהחיים הם די מוזרים, גוררים אותנו למערבולות
חזקות של דימיון המונעות מאיתנו לחוש את הראליות של העולם.
בעודנו חיים במצב סוריאליסטי וחולמים, הגורל רק מחזק אותנו,
ונותן תחושת הנאה וסיפוק מיני רב.
המחשבות נחלשות בי לפתע, והנשיקה מתעצמת...ונגמרת במבט חזק
שלעולם לא ישכח מזכרוני.
אז הנשיקה הראשונה היא לא חייבת להיות חלומית, אך היא חייבת
לחזק את הדחף המיני לעולם הסקס שחיים בו המבוגרים...