ברור לי שרוב האנשים לא יבינו את הסיפור, אני לא מתיימרת
להבנה מלאה.


קדש-

יאללה, ליל הסדר, מתחילים כרגיל. מקדשים על היין. טוב, נו, לא
כרגיל. סבתא פעם ראשונה לא איתנו. וסבא, בעלה, נסע לבית מלון
(הם היו אמורים ליסוע ביחד), עם הדודים. אז, סדר מצומצם, אבל
כל היום ישנו אז יש מצב-רוח ומתחילים, יאללה!

ורחץ-

הילדה הקטנה שופכת את כל כוס היין הקטנטנה שלה והמפה הלבנה,
כבר לא ממש לבנה. נוטה יותר לכיוון האדום מלוכלך. הסדר רק
התחיל ולכן רגועים "מתוקה, תלכי תרטיבי מפית, ננקה קצת, נרחץ
במוצאי החג, לא נורא, קורה, היא ילדה קטנה". הולכים לשטוף
ידיים.

כרפס-

מכאן בעצם מתחיל המרור, מאיפה שלא מסתכלים על זה. ירקות+מי
מלח. מתחילים קצת לאבד סבלנות, אתם יודעים, זה נמשך ונמשך. בסך
הכל לטבול ירקות, אבל לוקח שעה.ולמרות שעברנו רק כוס אחת,
מתחילים הצחוקים והשטויות.

יחץ-

מחביאים אפיקומן. סבא בבדיחה הרגילה "אסור לגנוב! מי שיגנוב,
יילך לכלא". בסדר סבא, 17 שנה זה לא הצחיק, כוס יין זה לא מה
שישנה.

מגיד-

"את מי זה מעניין?" "יש לי רעיון, אולי נתגרש?!". המון
משפטים כאלה נזרקים באויר, יש ביניהם המון קשר! וזה רק אחרי
כוסית אחת. אמא בוכה. לא רוצים להמשיך, לאף אחד אין מצב-רוח
לזה. אבא מתעקש. קוראים. שותים עוד כוס.

רחצה-

אבא מקבל "שטיפה" מאמא ובחזרה. הולכים ליטול ידיים. רטוב,
רטוב...

מוציא (מצה)-

אבא יוצא מהבית בסערה, כל ה"כביסה המלוכלכת" יצאה. אוכלים
מצות.

מרור-

כולם חושבים " כבר היה מספיק מרור בערב הזה, לא?!" ו "מה
הקשר בין חרוסת למרור?" אבל ממשיכים בלי להגיד כלום, כבר לא
נעים להוציא מילה.

כורך-

תחשבו איזה מצחיק זה יהיה אם ילד מוציא כזה כריך (כזית מצה,
כזית חסה, חרוסת) בהפסקת עשר בבי"ס? תודו שזה ענק.

שלחן-עורך-

אוכל! סוף סוף הגענו לחלק החשוב. אולי כולם יירגעו עכשיו?
מקווים. היה טעים. מלאים לגמרי, אפשר ללכת לישון אבל ממשיכים,
נשאר עוד קצת.

צפון-

שלושת הקטנים מוציאים את האפיקומן מהמחבוא. אנחנו, הגדולים,
כבר התייאשנו, אנחנו יודעים שגם אם נתווכח וגם אם לא, נקבל
בדיוק אותו דבר. טוב, משחק מחשב ומשחק גיימבוי לשניים ואופניים
לקטנה, פלייסטיישן זה מאד יקר, נסגר?! עבר בשקט. כנראה שלאף
אחד אין כוח כבר.

ברך-

מברכים מהר. לסיים עם זה. עוד כוס, שלישית במספר. הקטנה לא ממש
מאמינה לסיפור שלנו - אליהו הנביא נכנס ושתה כבר. ילדה חכמה.

הלל-

שרים "הלל" במנגינות שלמדנו כל השנים בבי"ס. שואלים אותי מה
המנגינה של איזשהו קטע ואני חושבת "למה נראה להם שאני
יודעת?כבר יותר משנה לא התפללתי והזיכרון החרא שלי, ממש הבנאדם
לשאול אותו..." ועוד כוס יין בשביל הכיף, השליטה על הצחוק אצל
כמה אנשים שואפת למינוס ארבע. ארבע כוסות...

נרצה-

שרים את כל השירים המעצבנים, "חד גדיא", "אחד מי יודע". אבא
נרדם בכיסא. כולם מרוצים שזה כבר נגמר ואפשר ללכת לישון.

איזה באסה שליל הסדר הבא הוא רק עוד שנה.